דניאל כהן-בנדיט (נולד ב-4 באפריל 1945), המכונה "דני האדום", הוא פוליטיקאי יהודי-גרמני-צרפתי. היה אחד ממנהיגי מחאת הסטודנטים במאי 1968 ונחשב לדמות מרכזית בזירה הציבורית. הוא שימש גם כנשיא-משותף של נציגי מפלגת הירוקים בפרלמנט האירופי.
נולד במונטובן שבצרפת להורים יהודים מגרמניה, שנמלטו מהנאצים ב-1933. כשהיה בן 13 המשפחה שבה לגרמניה, והוא סיים שם את לימודיו. בשנת 1965 חזר לצרפת כדי ללמוד סוציולוגיה, כלומר את המחקר על החברה והקשרים בין אנשים, באוניברסיטת נאנטר.
במהלך מאי 1968 הפגינו סטודנטים בפריז נגד השלטון של שארל דה־גול. המחאה התפתחה לשביתה כללית ברחבי צרפת. כהן-בנדיט צמח כמנהיג כריזמטי והכונה "דני האדום" גם בשל שיערו הג'ינג'י. ב-21 במאי הוצא נגדו צו שאסר עליו להיכנס לצרפת, בטענה שהוא "זר חתרני". מאוחר יותר, כשהמחאה דעכה, נעשה בו שימוש בזהותו היהודית והגרמנית כדי לתקוף אותו פוליטית.
בגרמניה היה מעורב בהקמת קבוצת מאבק מהפכני, בעלת גישה מרקסיסטית-אוטונומיסטית (שזוהה עם אידאות שמאליות ורעיונות לפעולה עצמאית). עבד בגן ילדים בפרנקפורט, ולאחר מכן הצטרף למפלגת הירוקים. בשנת 1989 היה סגן ראש עיריית פרנקפורט. ב-1994 נבחר לפרלמנט האירופי, ובשנים הבאות הוביל את הירוקים בצרפת ובגרמניה במספר מערכות בחירות. לפני בחירות 2014 פרש מהחיים הפוליטיים כנבחר ציבור.
דעותיו עוררו מחלוקת. מימין תקפו אותו על תמיכתו בהגירה חופשית יותר, בלגליזציה של סמים קלים ובהפסקת השימוש באנרגיה גרעינית. משמאל הותקף על תמיכה במדיניות שוק חופשי ועל תמיכה בהתערבויות צבאיות בבוסניה ובאפגניסטן.
כהן-בנדיט כתב ספר ב-1968 עם אחיו גבריאל בשם Obsolete Communism: The Left-Wing Alternative. בספר זה הוא ביקר את הסטליניזם והמפלגה הקומוניסטית הצרפתית. ב-1975 פרסם ספר נוסף, שבו תיאר גם חוויות מעבודתו בגן הילדים. חלק מהדברים בספר זה עוררו ביקורת, והוא לאחר מכן חזר בו וטען כי לא ידע אז את מה שידוע היום על פדופיליה, כלומר על ניצול מיני של ילדים.
דניאל כהן-בנדיט נולד ב-4 באפריל 1945. קוראים לו גם "דני האדום". הוא פוליטיקאי שהיה פעיל בצרפת ובגרמניה.
הוריו היו יהודים מגרמניה. הם ברחו מהנאצים ב-1933. דניאל נולד וגדל בצרפת. בגיל 13 המשפחה חזרה לגרמניה. ב-1965 חזר לצרפת כדי ללמוד סוציולוגיה. סוציולוגיה זה ללמוד איך אנשים חיים בחברה.
ב-1968 היו הפגנות גדולות של סטודנטים בפריז. סטודנטים אלה רצו לשנות דברים בחברה. דניאל היה אחד המנהיגים והפך לדמות ידועה. ב-21 במאי אסרו עליו להיכנס לצרפת בתור "זר חתרני".
הוא עבד בגן ילדים בפרנקפורט. אחר כך הצטרף למפלגת הירוקים. ב-1989 היה סגן ראש העיר של פרנקפורט. אחר כך נבחר לפרלמנט האירופי, שהוא גוף שבו נבחרים ממדינות אירופה.
היו לו דעות שמחלקהן היו שנויים במחלוקת. הוא דיבר בעד הגירה קלה יותר, בעד להקל על סמים קלים, ובעד להפסיק שימוש באנרגיה גרעינית. אנשים שונים לא הסכימו איתו על דברים אחרים.
הוא כתב ספר עם אחיו ב-1968 ובו ביקר רעיונות קומוניסטיים. בספר אחר כתב על עבודתו בגן הילדים. חלק מהדברים שבספר פגעו ברגשות של אנשים. הוא אמר אחר כך שהוא טעה, ושלא ידע אז מה שידוע היום על פגיעה בילדים. פגיעה בילדים נקראת פדופיליה, וזה אומר ניצול מיני של ילדים.
תגובות גולשים