האינקוויזיציה הפורטוגזית

האינקוויזיציה הפורטוגזית (מוסד חקירות של הכנסייה הקתולית) פעלה בפורטוגל בין 1536 ל-1821. אף שתחילתה הרשמית ב-1536, נרדפו יהודי פורטוגל והאנוסים (יהודים שהומרו לנצרות, לעתים בכפייה) מאז גירוש פורטוגל ב-1497. חלק ממגורשי ספרד הגיעו לפורטוגל בתקופה שבין גירושים אלה.

האינקוויזיציה נוסדה לבקשת ז'ואו השלישי. עוד קודם, ב-1515, מנואל הראשון ביקש להקים מוסד כזה, אך נתקל בסירוב האפיפיור. האינקוויזיטור הראשי הראשון היה החשמן אנריקה, שלימים היה גם מלך.

טקס האוטו דה פה הראשון נערך ב-1540. האינקוויזיציה רדפה מומרים שלא עמדו בדרישות הכנסייה. היא התפשטה גם למושבות פורטוגל, כגון ברזיל, כף ורדה וגואה. בגואה, החל מ-1560, פעלה האינקוויזיציה נגד יהודים והינדים. בין סמכויותיה היו חקירות דתיות, צנזורה של ספרים, ציד מכשפות וטיפול בנושאים כמו ביגמיה.

השפעתה הכללית על התרבות הייתה שלילית: הצנזורה ופעילותה תרמו לירידה ברמת ההשכלה והחדשנות בפורטוגל. דוגמה בולטת היא הכומר הישועי הברזילאי דה גוזמאו, שהדגים ב-1709 בלון אוויר חם. הוא הואשם בקוסמות ונאלץ להימלט לפורטוגל לספרד. לפי ההיסטוריון הנרי צ'ארלס לי, כ-1,175 אנשים הוצאו להורג; פרוטוקולים חסרים, ולכן המספר עשוי להיות מעט גבוה יותר.

בשנת 1612 טען הקיסר סוסניוס כי קיבל את האמונה הקתולית בסתר, בהשפעת פדרו פאיש. ב-1622 הכריז על כך בגלוי. הפטריארך הקתולי אפונסו מנדש הנהיג תיקונים דתיים מחמירים: ביטול מנוחת השבת, הסמכה מחדש של כמרים, קידוש מחדש של כנסיות ושינויים בפולחן. צעדים אלה הרחיקו את הציבור עד כדי הכרזת הקיסר ככופר ומרד גלוי.

הקיסר דיכא מרידות בעזרת כוחות פורטוגזים. בניגוד למצב בפורטוגל, שם נערכו חקירות, באתיופיה התרחשה אלימות שיטתית וניסיון להכריח המרות דתיות. ב-1624 נפרצו מבצעי ההגנה של ביתא ישראל, הממלכה היהודית נסללה, המלך גדעון הרביעי הוגלה והוצא להורג וכתבי הקודש הושמדו. לבסוף בנו של סוסניוס, פאסיל, גירש את הישועים ואיפשר חזרה לתקופה של התחייה דתית ושיח בין-דתי לאחר כ־11 שנות שלטון קתולי חזק.

האינקוויזיציה בפורטוגל הייתה כפופה למלך. בראש עמד האינקוויזיטור הראשי, שמונה בידי האפיפיור אך נבחר בפועל בידי המלך, ובדרך כלל היה משולב במשפחה המלכותית. בתי משפט של האינקוויזיציה פעלו בליסבון, בקוימברה ובאבורה.

האינקוויזיציה הפורטוגזית הייתה ארגון של הכנסייה הקתולית (הכנסייה נוצרית גדולה). היא פעלה בין 1536 ל-1821.

הארגון רדף יהודים ואנשים שהומרו לנצרות בכפייה. הרדיפות החלו עוד אחרי הגירוש ב-1497. חלק ממגורשי ספרד הגיעו גם לפורטוגל.

האינקוויזיציה הוקמה על ידי המלך ז'ואו השלישי. טקס ציבורי ראשון התקיים ב-1540. הארגון חקר אנשים, צנזר ספרים ועסק גם בציד מכשפות. הוא פעל גם במושבות פורטוגל, כמו ברזיל וכפי גואה. פעם, כומר בשם דה גוזמאו הדגים בלון אוויר חם ב-1709. אנשים חשדו בו בקסמים והוא ברח לספרד.

היסטוריון אחד רשם שכ-1,175 אנשים הוצאו להורג. חלק מהמכתבים והפרוטוקולים חסרים, אז המספר עשוי להיות קצת שונה.

בקצרה: קיסר אתיופיה בשם סוסניוס קיבל את האמונה הקתולית בסתר ואז פתח בשינויים דתיים. אפונסו מנדש, איש דת קתולי, שינה מנהגים והחליף כמרים. זה עשה המון רוגז בציבור, ואנשים מרדו. הפורטוגזים עזרו לדכא את המרד. רבים נהרגו או הומרו בכפייה. ב-1624 נפלה ממלכת ביתא ישראל, המלך שלה הוגלה ונחרבו כתבי קודש. אחרי כעשר שנים, בנו של הקיסר, פאסיל, גירש את הישועים (כומרי מסדר ישועי) והחזיר מרחב לדתות הישנות.

האינקוויזיציה הייתה בבקרה של המלך. המנהיג שלה, האינקוויזיטור הראשי, נבחר על ידי המלך וקיבל אישור מהאפיפיור. בתי המשפט היו בליסבון, בקוימברה ובאבורה.