האלפבית הבשקירי

האלפבית הבשקירי (בשקירית: Башҡорт әлифбаһы, הגייה מקורבת: בַּשְׁקוֹרְתְּ אֶלִיפְבַּהֻו) הוא הצורה שבה נכתבת השפה הבשקירית. בעבר נכתבה בשפה זו באלפבית הלטיני, ולפני כן בכתב הערבי. כיום יש ניסיונות לחזור לשימוש באלפבית לטיני.

לפני כניסת האלפביתים השתמשו הבשקירים בלוגוגרמות, סימנים שכל אחד מהם ייצג דבר ממשי. עם קבלת האסלאם במאה ה־10 עברו לכתב הערבי. שמורות תעודות בכתב זה מהמאה ה־14 וה־15. בשנת 1923 פותחה שיטת כתיבה ייחודית לשפה, גם היא על בסיס הכתב הערבי, עם 33 אותיות במקום 22.

בשנת 1928 הוחלף הכתב לאלפבית מבוסס לטינית. ב־1940 אימצו אלפבית המבוסס על הקירילית. בהמשך פותחה מערכת חדשה מבוססת לטינית שמיועדת להחליף את הקירילית (מטרה שצוינה לקראת 2010).

הגרסה הקירילית התקבלה ב־1940. האות Ё נוספת ב־1950 וכך נרקמה הצורה הנוכחית. בטבלאות מפרטים שמות אותיות, הגייה לפי IPA (שיטת סימון לצלילים) וקודי יוניקוד.

ווריאנט הלטינית של האלפבית התקבל ב־1928 כחלק מהמעבר האזורי לאלפבית לטיני. רוב האותיות בו נשמעות כמו באלפביתים לטיניים אחרים. חלק מהאותיות מקורן בקירילית ולא בלטינית. צורות קטנות מסוימות שונו כדי למנוע בלבול בין אותיות דומות. סימן הגרש הבודד אינו אות; הוא מסמן עיצור סדקי-סתום, בדומה לדרך שבה אות אל"ף משפיעה על הגייה במילים בעברית.

האלפבית הבשקירי הוא הדרך לכתוב בשפה הבשקירית. בשקירית כתבו פעם בסימנים ישירים שנקראים לוגוגרמות. לוגוגרמה היא סימן שמייצג חפץ או דבר.

כשהבשקירים קיבלו את האסלאם במאה ה־10 הם התחילו לכתוב בערבית. נמצאו מסמכים בכתב זה מהמאה ה־14 וה־15. בשנת 1923 יצרו כתיבה מיוחדת על בסיס הערבית עם 33 אותיות.

בשנת 1928 עברו לכתב מבוסס לטינית. ב־1940 עברו לשימוש באלפבית הקירילי. מאז יש ניסיונות לשוב לכתב לטיני.

הגרסה הקירילית נכנסה ב־1940. ב־1950 הוסיפו את האות Ё.

הגרסה הלטינית הוצגה ב־1928. רוב האותיות דומות לאותיות של אלפביתים לטיניים אחרים. חלק מהאותיות הגיעו מהרשימה הקירילית. יש סימן גרש שלא נחשב לאות. הוא מסמן צליל מיוחד בהגייה.