האסכולה הווינאית השנייה הייתה קבוצת מלחינים בווינה בראשית המאה ה-20. המנהיג היה ארנולד שנברג, ובבולטות גם אלבן ברג ואנטון וברן. בתחילת דרכם הם כתבו בסגנון אקספרסיוניזם פוסט-רומנטי, ובהמשך עברו לאטונאליות (מוזיקה בלי טון מרכזי) וטכניקה סריאלית, ובמיוחד לשיטת שנים-עשר הטונים (שיטה שמארגנת את כל הצלילים במערך קבוע) שפיתח שנברג. למרות זאת, הוראתו של שנברג הייתה שמרנית יחסית ולא כללה הדרכה בשיטה הסריאלית שלו.
הקבוצה הגיעה לשיאה בשנות העשרים. הבולטות נראו ביצירות כמו ווצק של ברג, היצירות הראשונות בדודקפוניות של שנברג, וסימפוניה אופוס 21 של וברן. הייתה גם חברות יצירתית בין המורה והתלמידים, כפי שנראה בחילופי מכתבים בין שנברג לברג ולוברן. הקשר הזה נשבר עם עליית המשטר הנאצי ב-1933: שנברג היגר לארצות הברית, ברג מת ב-1935, וב-1945 וברן נהרג.
שנברג בא מרקע בורגני יהודי-וינאי והיה ברובו אוטודידקט, למד בעצמו. הוא מצטיין ביצירתיות הן בהרכבה והן בהלחנה. ספריו על הרמוניה (1911) וקונטרפונקט נחשבו יסודיים ומדעיים לתקופתו. מסגנון הרומנטיקה המאוחרת של "שירי גורה" התקדם לשיטת השנים-עשר הטונים. יצירות מפתח שלו הן ה"ווריאציות לתזמורת" אופוס 31, האופרה "מהיום למחר" ויצירות מ-1934 עד מותו ב-1951, כולל "משה ואהרון". למרות שמעט יצירותיו זכו לביצועים רבים בתקופתו, השפעתו כמורה ותיאורטיקן הייתה עצומה.
תקופת ההלחנה של וברן הייתה קצרה יחסית, כ-37 שנים. אצל וברן הצמצום הצלילי והצורני הפך קיצוני. אל טכניקת השנים-עשר הגיע מאוחר יחסית ובדרך נפרדת. סגנונו מופשט ומכווץ, כפי שמוצג בווריאציות לפסנתר אופוס 27. יצירותיו המאוחרות נעשו תובעניות גם כלפי מאזיניו. וברן היה גם תאורטיקן ומנצח מנוסה.
ברג הלחין במשך כ-35 שנים ומת בגיל 51. הוא הביא איזון בין שיטת השנים-עשר לטונאליות המסורתית. בתחום החינוך והניתוח המוזיקלי הוא עלה על שנברג וגם על וברן, והוא חינך דור של תלמידים חשובים. יצירתו כוללת מוזיקה לירית, סימפונית ודרמטית. ברג הצטיין בהלחנה דרמטית על בסיס כתיבה דודקפונית (שיטת ארגון צלילים בדודקפה), והוא היה קשור מבחינה רעיונית למהפכנות של המאה ה-19.
האסכולה הווינאית השנייה הייתה קבוצה של מלחינים בווינה בתחילת המאה ה-20. המנהיג היה ארנולד שנברג. חברים בולטים היו אלבן ברג ואנטון וברן.
הם התחילו לכתוב מוזיקה רגשית כמו ברומנטיקה. אחר כך כתבו מוזיקה בלי טון מרכזי. מוזיקה בלי טון מרכזי קוראים לה אטונאליות. שנברג פיתח גם שיטה שנקראת שנים-עשר הטונים. שנים-עשר הטונים היא דרך לארגן את כל הצלילים.
הקבוצה הייתה פעילה במיוחד בשנות העשרים. ברג כתב את האופרה ווצק. שנברג כתב יצירות חשובות כמו ה"ווריאציות" והאופרה "מהיום למחר". הקשר ביניהם נשרף כשעלו הנאצים לשלטון ב-1933. שנברג היגר לאמריקה. ברג מת ב-1935. וברן מת ב-1945.
שנברג למד הרבה לבד. הוא כתב ספרים על הרמוניה וקונטרפונקט. הרמוניה זה איך צלילים עובדים יחד. קונטרפונקט זה איך קווים מוזיקליים נבנים ביחד. שנברג השפיע מאוד גם כמורה.
וברן כתב פחות שנים, רק כ-37 שנים. המוזיקה שלו הייתה מצומצמת וקשה להשמע לפעמים. הוא הגיע לשיטת השנים-עשר מאוחר.
ברג הלחין פחות זמן, כ-35 שנים. הוא חיפש איזון בין הטכניקות הישנות לחדשות. הוא לימד תלמידים חשובים והצליח במיוחד בדרמות מוזיקליות.
תגובות גולשים