שיטת שנים-עשר הטונים

שיטת שנים עשר הטונים (דודקאפוניה) היא דרך לחיבור מוזיקה, שפיתח ארנולד שנברג בשנות ה-20 של המאה ה-20. הרעיון המרכזי הוא שימוש בסדרה מסודרת של כל שנים העשר צלילי הסולם הכרומטי (כל חצי-טון בסולם), כאשר כל צליל מופיע רק פעם אחת.

בסיס השיטה הוא שורת הצלילים, סדר של 12 צלילים ייחודיים. השורה הראשונית נקראת הסדרה הראשונית (P). P0 מייצגת את השורה ללא הזזה (טרנספורט). יש 12! (חשוב לציין שיש מספר עצום של סדרות אפשריות).

בעיבוד של השורה מותרות כמה מניפולציות עיקריות: הזזה (העלאה או הורדה של כל השורה יחד), רטרוגרד (הפעלת השורה בסדר הפוך), והיפוך (שינוי המרווחים כך שעולה הופך לירידה). אפשר גם לשלב את המניפולציות הללו, למשל רטרוגרד-אינברסיון (היפוך בהילוך הפוך). הצהרות של השורה יכולות להופיע זו אחרי זו או לחפוף ליצירת טקסטורות והרמוניות.

בפרקטיקה, המלחינים לעתים כיפפו או הפרו את "החוקים". שנברג עצמו והאחרים השתמשו לפעמים ביותר משורה אחת בו־זמנית, או הוסיפו חלקים חופשיים שלא נשענים על השורה. מלחינים מודרניים אף הרחיבו את הרעיון לשליטה בפרמטרים אחרים של המוזיקה (כמו משכי צליל), וכך נולדה מוזיקה סריאלית, יישום סדרתי של יותר מאשר רק גובה הצליל.

שנברג המציא את השיטה בסביבות 1921. בשנים שלאחר מכן היא היתה בשימוש בולט של האסכולה הווינאית השנייה, כולל אלבן ברג ואנטון וברן. אחרי מלחמת העולם השנייה אימצו רבים את השיטה באירופה, ביניהם פייר בולז ולוצ'אנו בריו. אפילו איגור סטרווינסקי אימץ אותה בשלב מאוחר יותר. כמה מלחינים הפכו את השיטה לכלי יסודי ומחמירים, ואחרים שלבו אותה עם רעיונות הרמוניים ואלתור.

פאול בן-חיים הביע הסתייגות חריפה מהשיטה וקרא לה אגוצנטרית. לעומתו, מלחינים ישראלים אחרים אימצו או ניסו את השיטה. עדן פרטוש השתמש בשיטה ביצירות רבות ופיתח ממנה וריאציות בעלות גוון מזרחי. ארטור גלברון וסרגיהם כתבו יצירות וספרו תווים שהציגו את השיטה לנגנים צעירים.

"נגזרת" בשיטה זו היא יצירת מערכים מוסיקליים מקטעים קצרים יותר של הסולם הכרומטי, למשל על ידי בניית אקורדים משולשים או מרובעים מתוך בחירת צלילים. המהלך ההפוך הוא חלוקה והפרדה, כלומר פירוק המערך לקטעים לפי רישטרים או שיטות אחרות.

שיטת שנים עשר הטונים נקראת גם דודקאפוניה. ארנולד שנברג המציא אותה בשנות העשרים.

השיטה משתמשת בשורה של 12 צלילים שונים. כל צליל בשורה מופיע רק פעם אחת. שורה כזו נותנת את החומר ליצירה.

אפשר לשנות את השורה בשלושה דרכים פשוטות: להזיז את כל השורה למעלה או למטה (הזזה), להפוך את הסדר מהסוף להתחלה (הפוך), ולהחליף עליות בירידות (היפוך). אפשר גם לשלב את השינויים האלה.

שנברג פיתח את הרעיון בתחילת המאה ה-20. קומפוזיטורים אחרים לימדו אותו והשתמשו בו. אחרי מלחמת העולם השנייה הרבה מלחינים השתמשו בשיטה הזאת.

פאול בן-חיים לא אהב את השיטה. עדן פרטוש השתמש בה ביצירותיו. כמה מלחינים ישראלים כתבו גם קטעים ללימוד שיטה זו.

נגזרת היא דרך ליצור אקורדים או מערכים מקטעים של השורה. זה מאפשר לקבל צלילים חדשים מהשורה של 12 הצלילים.