האסכולה הפיתגוראית

האסכולה הפיתגוראית היא אסכולה פילוסופית קדם-סוקרטית, שנוסדה על ידי פיתגורס ופעלה באזור יוון הגדולה (דרום איטליה). היא התקיימה בעיקר מהמאה ה-6 עד המאה ה-4 לפני הספירה.

הפיתגוראים פעלו כחבורה סגורה, שילוב של אסכולה מדעית וכת דתית. הם שמרו סודות וקבעו תקופת השתתפות שבמהלכה נדרשה שתיקה למשך חמש שנים. הם עסקו במתמטיקה, במטאפיזיקה (רעיונות על מהות העולם), במוזיקה ובאסטרונומיה. הם האמינו בגלגול נשמות, נמנעו מאכילת בשר ולעתים קיימו טקסים דתיים.

עיקרון מרכזי אצלם היה: "המספר כיסוד העולם", כלומר מספרים הם הבסיס המופשט של המציאות. הם מצאו קשרים בין יחס אורכי מיתרים לצלילים, ובין מרחקים בין כוכבים לנוסחאות מתמטיות. הסולם המוזיקלי הובן על ידי יחסים של שברים שלמים; לכן צליל זהה מתקבל לפי היחס המתמטי בין החלקים, ולא לפי סוג הכלי.

הטטרקטיס שימש סמל לשלמות וקידש יחסים ראשוניים של צלילים. כמו כן ידוע משפט פיתגורס: בסכום שטחי שני הריבועים על צלעות המשולש הישר-זווית שווה שטחו של הריבוע על היתר.

הפיתגוראים ראו את הנפש כאל (דימון) שנכלא בגוף ונודד בגלגולים. הנפש נצחית, והמטרה היא לטהר אותה כדי לשחררה מתמסרות לגוף. הטהרה הושגה באמצעות עיסוק במוזיקה ובהתבוננות פילוסופית, ולא באמצעות פולחנים בלבד. כתבי התנועה מיוחסים לפיתגורס, אך חלקם ייתכן שנוספו מאוחר יותר.

במאה הראשונה והשנייה לספירה צמחו זרמים נאו-פיתגוראיים, בעיקר באלכסנדריה. הם חזרו למסורת הפיתגוראית, הדגישו את המשמעות הסמלית של המספרים ועשו ספקולציות פילוסופיות. הם גדשו ושיבחו את פיתגורס, ורבים מהפרטים על חייו הגיעו מהם. השפעת הפיתגוראים ניכרת בפילוסופיה של ימי הביניים ובהגות מאוחרת יותר.

האסכולה הפיתגוראית הוקמה על ידי פיתגורס. פיתגורס חי ביוון הגדולה, בדרום איטליה, לפני הרבה שנים (המאה ה-6 עד ה-4 לפנה"ס).

הפיתגוראים היו קבוצה סגורה. הם שמרו סודות. מי שנכנס לקבוצה היה חייב לשתוק חמש שנים. הם למדו מתמטיקה, מוזיקה וכוכבים. הם לא אכלו בשר ולעתים ערכו טקסים.

היה להם רעיון מרכזי: המספרים בונים את העולם. הם ראו שמקצבים ומרווחים במוזיקה הם יחס בין מספרים פשוטים. כך הצליל תלוי ביחס בין חלקים, לא בסוג הכלי.

עוד סימן חשוב אצם הוא הטטרקטיס. הוא סימל שלמות והראה יחסים של צלילים. וגם ידוע על משפט פיתגורס: במשולש ישר-זווית, הריבוע על היתר שווה לסכום הריבועים על שתי הצלעות האחרות.

הפיתגוראים חשבו שהנשמה חוזרת לגוף פעם אחרי פעם. הם רצו לטהר את הנשמה כדי שהיא תשתחרר. הם טיפחו את הנשמה בעזרת מוזיקה ומחשבה.

מאוחר יותר, במאות הראשונות לספירה, צצו הנאו-פיתגוראים. הם חזרו לדיבורים על פיתגורס ונתנו חשיבות לסמלים של מספרים. רבים ממה שאנחנו יודעים על פיתגורס הגיע מהם.