הברית הישנה

הברית הישנה הוא החלק הראשון של כתבי הקודש הנוצריים. הוא מכיל את כל ספרי התנ"ך, אם כי בסדר שונה מהסדר המקובל ביהדות. בכנסיות הקתוליות והאורתודוקסיות נכללים גם חלקים מספרים שנקראים "ספרים חיצוניים" (ספרים שאינם חלק מהתנ"ך הרבני). רוב מבחר הספרים וסדרם מושפע מתרגום השבעים, תרגום עתיק של כתבי המקרא ליוונית.

המונח "הברית הישנה" נובע מהתפיסה הנוצרית שהאל כרת ברית עם אברהם וזו מובילה ל"ברית חדשה" שמתגשמת בישו. נוצרים רואים בברית הישנה מבוא לברית החדשה, ומוצאים בה נבואות על בוא המשיח (אדם מושיע). המושג הוזכר כבר במאה השנייה על ידי הבישוף מליטון מסרדיס.

יש הבדלים בטקסטים ובסידור הספרים בין הזרמים הנוצריים. הקתולים והאורתודוקסים משלבים את הספרים החיצוניים כמקור מקראי מלא. הפרוטסטנטים לעומת זאת, שמים ספרים אלה בקובץ נפרד שנקרא "אפוקריפה" (כתבים מחוץ לקאנון).

אין כיום שפה רשמית לכתבי הקודש, וכל נוצרי יכול לקרוא אותם בתרגום לשפתו. בעבר קבעה הכנסייה הקתולית את הוולגטה של ירונימוס כגרסה חשובה; ירונימוס תרגם את הברית הישנה מהשפות המקוריות: העברית, הארמית והיוונית. הנוסחים הנוצריים חשובים לחקר המקרא, במיוחד לגבי הספרים החיצוניים שנמנעו במסורת הרבנית.

הברית הישנה הוא החלק הראשון של ספרי הקודש בנצרות. הוא מכיל את כל ספרי התנ"ך, אבל לפעמים בסדר שונה.

חלק מהכנסיות הוסיפו גם "ספרים חיצוניים". ספרים חיצוניים, אלה ספרים שלא כל הקבוצות היהודיות ראו כחלק מהתנ"ך.

השם "הברית הישנה" מגיע מהמילה ברית. ברית, הסכם בין אנשים או בין העם לאל. נוצרים אומרים שישנה גם ברית חדשה שקשורה לישו. בנביאים בברית הישנה יש אמירות שנוצרים מפרשים כהתייחסות למשיח. משיח, אדם מיוחד שיגאל ויביא שלום.

היו גם תרגומים חשובים. תרגום השבעים, תרגום קדום של הספרים ליוונית. וולגטה, תרגום ללatin על ידי ירונימוס. היום אפשר לקרוא את הכתבים בכל שפה.

לנוסחים הנוצריים יש חשיבות במחקר, ובפרט לספרים החיצוניים שלא נכללו בתנ"ך הרבני.