משנות ה־90 ומעלה חלו שלוש מגמות מרכזיות באירלנד: היחלשות הכנסייה הקתולית, תהליך השלום בצפון אירלנד והצמיחה הכלכלית המהירה שכונתה "הנמר הקלטי".
במשך שנים רבים המלה "אירי" הייתה קשורה גם ל"קתולי". החל משנות ה־90 נראו שינויים חברתיים ומשפטיים שגרמו להיחלשות האחיזה של הכנסייה הממוסדת בחיי הציבור. שלוש התפתחויות בולטות היו: חשיפת שערוריות מין בכנסייה, הסרת האיסור הפלילי על יחסים הומוסקסואלים ושינויים בחקיקה הנוגעת להפלה. נשיאת אירלנד בתחילת שנות ה־90, מרי רובינסון, תמכה במספר רפורמות שהאיצו את התהליכים הללו.
מאמצע שנות ה־90 נחשפו שערוריות קשות, בהן התקיימו מקרי פגיעה בילדים על ידי אנשי כנסייה, וטענות על כיסוי עבירות ברמות שונות. התוצאות כללו ירידה חדה בהשתתפות במיסה (כ־48% בדיווחים מסוימים), ירידה במספר הנכנסים לסמינרים להכשרה וכמות רבה של סגירת מוסדות הכמורה. בישופים וראשי כנסייה הצביעו כי אירלנד נעשית יותר חילונית, כלומר חברה שבה מוסדות דתיים אינם משפיעים כמו פעם.
בשנות ה־70 הוקמה תנועה לשינוי החוק שאסר על יחסים הומוסקסואלים. המושג "להסיר מהחוק" (decriminalize) פירושו להפוך פעולה שלא להיות עבירה פלילית. מנהיגים כמו דיוויד נוריס וגלגולים פוליטיים של מארי מקאליס ומרי רובינסון קידמו את המאבק. בשנת 1993 בוטל האיסור בחוק ביוזמת ראש הממשלה אלברט ריינולדס, וגיל ההסכמה הושווה בין הומוסקסואלים והטרוסקסואלים.
בשנות ה־80 הוכנס לת constitution התיקון השמיני שהשווה את זכות החיים של העובר לזכות האם. בעקבות מקרים בולטים, וביניהם "מקרה X" ב־1992 (נערה צעירה הרה ונמצאת בסכנה בריאותית), פירש בית המשפט כי לעיתים ניתן להפשיר הפלה כשחיי האם נתונים בסכנה. בשנים 1993, 1995 נוספו תיקונים שהבטיחו זכות לצאת מהמדינה ולקבל מידע על אפשרויות טיפול בחו"ל. בסופו של דבר, ב־25 במאי 2018 נערך משאל עם שביטל את התיקון השמיני ברוב גדול (66.4%). בינואר 2019 החלו להינתן שירותי הפלות חוקיות, אם כי היישום נתקע לעתים.
בשנות ה־90 החלה צמיחה כלכלית חדה, תופעה שכונתה "הנמר הקלטי" (Celtic Tiger). הכלכלן דיוויד מקוויליאמס טבע את השם ב־1994. הצמיחה הממוצעת בין 1991 ל־2003 עמדה על כ־6.3%, עם שיאים בסוף שנות ה־90. הסיבות כללו מיסי חברות נמוכים, נכסים שקיבלה המדינה מהאיחוד האירופי למשך זמן, השקעות בחינוך ותשתיות, ומשיכת חברות היי‑טק רבות (למשל חברות טכנולוגיה אמריקאיות) שפתחו משרדים ומפעלים באירלנד.
השילוב של כוח עבודה צעיר ודובר אנגלית, זמינות אזורית מול ארה"ב ושקט פוליטי יחסי גרם לחברות רבות לבחור באירלנד כבסיס אירופי.
הצמיחה שיפרה משמעותית את רמת החיים באירלנד והפכה אותה מאחת המדינות העניות במערב לאחת העשירות. זה הושג בעיקר דרך שיפור חינוך, תשתיות ושירותים ציבוריים.
משנות ה־90 נפתחו שיחות בין צדדים פרוטסטנטים, קתוליים והממשלה הבריטית. בשיתוף פעולה דיפלומטי הושגו הפסקות אש ובסופו של דבר הובילו להסכם רציני ב־1998.
שיחות ראשוניות בראשית שנות ה־90 הובילו להצהרות על הפסקות אש. ההפסקות לא תמיד היו מוחלטות, והיו תקופות של המשך אלימות מצד גורמי קיצון. תהליך הדיונים כלל הצעות לבניית אמון ופירוק מנשקים בהדרגה.
השיחות הותאמו לפי עקרונות שנוסחו על ידי מתווכים בינלאומיים. ההשתתפות של כל הצדדים השתנתה לפי צעדיהם במציאות.
ב־10 באפריל 1998, ביום שנודע כ"יום שישי הטוב", הושג הסכם שיצר מוסדות שיתופיים בצפון אירלנד. ההסכם כלל חלוקה יחסית של ייצוג בממשלה, שחרור אסירים, פירוק מנשקים צעדי אבטחה וכלכליים לשיקום.
ההסכם אומץ ברוב גדול במשאלי עם: כ־94.4% בצפון הרפובליקה (בהצבעה באייר) וכ־71.1% בצפון אירלנד. שיעור ההצבעה היה גבוה במקומות רבים.
ב־1999 תוקן חוק היסוד של אירלנד והוסר התביעת ריבונות על צפון. הוקמו גופים משותפים בין הדרום לצפון. עם זאת, אמון הפוליטיקאים ונושאי הנשק היו נקודות קושי. המועצה המחוקקת הושעתה ב־2002 לפרקים, אך חודשה ב־2006. פירוק הנשק של הארגונים היה איטי ומסובך.
המשבר העולמי של 2008 פגע קשה באירלנד. המדינה נכנסה למיתון, והחוב של משקי הבית עלה מאוד (בדיווחים עומד על כ־190% מההכנסה). הדירוגים הפיננסיים הוחלשו, והתמ"ג ירד בשנים 2008, 2009.
סוכנויות בינלאומיות ואיחוד האירופי הקצו חבילת סיוע של עד כ־85 מיליארד אירו בתגובה לבקשתה של אירלנד.
אירלנד החלה להתאושש וב־2015 חזרה לצמיחה בולטת (כ־7.8% באותה שנה). הגרעון הצטמצם משמעותית עד 2016. פרישת בריטניה מהאיחוד (ברקזיט) עוררה חששות, אך בפועל חלק מהחברות העבירו פעילותם לאירלנד, מה שחיזק את התפקיד שלה כשער לשוק האירופי.
משנות ה־90 אירלנד השתנתה בשל שלושה דברים חשובים: הכנסייה הקתולית אמנם חזקה פחות, נחתם הסכם שלום עם צפון אירלנד, וכלכלת המדינה צמחה מהר.
הכנסייה הקתולית (הארגון הדתי הגדול באירלנד) הפכה פחות מרכזית בחיי היום־יום. זה קרה אחרי תגליות על פגיעות בתוך מוסדות דת.
נחשפו מקרים קשים שבהם נפגעו ילדים. המידע הזה פגע באמון הציבור. בגלל זה פחות אנשים הלכו לכנסייה והיו פחות נרשמים להכשרת כמרים.
לפני, היו איסורים על יחסים הומוסקסואלים (יחסים בין אנשים מאותו מין). כבר בשנות ה־70 התחילו לדרוש לשנות את החוק. ב־1993 בוטל העונש הזה בחוק.
עד שנות ה־80 החוק אסר הפלה. נשים נסעו למדינות אחרות כדי לקבל טיפול. ב־1992 היה מקרה שגרם לשינוי פרשנות בחוק כשחיי אישה היו בסכנה. ב־2018 נערך משאל עם ובו רוב גדול ביטל את האיסור הכללי על הפלות. ב־2019 החלו להציע שירותים חוקיים.
"הנמר הקלטי" הוא כינוי לכלכלה שצמחה מהר מאוד בשנות ה־90. המדינה שיפרה חינוך ותשתיות. חברות טכנולוגיה גדולות הגיעו לפתוח משרדים באירלנד. זה שיפר את רמת החיים.
בצפון אירלנד היו שנים של מחלוקות בין קהילות שונות. בשנות ה־90 התחילו שיחות שלום. ב־1998 הוסכם הסכם גדול שנקרא "יום שישי הטוב". ההסכם יצר ממשלה משותפת והבטיח זכויות לאנשים.
רבים מההסכמות יושמו, אך היו גם קשיים בפירוק נשק ובאמון בין הצדדים. חלק מהמוסדות הושעו והופעלו שוב בשנים הבאות.
בשנת 2008 אירלנד נפגעה מכלכלה עולמית. המדינה קיבלה חבילת סיוע ממדינות ואירגונים אחרים. בהמשך, עד 2015, אירלנד הצליחה לחזור לצמיחה ולעסוק בשיקום הכלכלה.
תגובות גולשים