הלית ישורון (נולדה ב-2 באפריל 1942) היא מתרגמת ועורכת. מתרגמת (מישהו שמעביר טקסט משפה לשפה). עורכת (מישהי שעובדת על ספרים וכתבי עת).
מצאוה ילידה בתל אביב. אביה הוא המשורר אבות ישורון. היא למדה ספרות וצרפתית.
בשנות ה־60 היא עבדה כדוגמנית ונישאה לבמאי. שיחקה גם בסרטים ובטלוויזיה.
ב־1969 הוציאה ספר שירים בשם "24". ב־1981 ייסדה כתב עת לשירה שנקרא "חדרים". היא ערכה אותו עד 2004.
בשנות ה־90 החלה לתרגם את הספר הענק של מרסל פרוסט "בעקבות הזמן האבוד". עד 2024 יצא בעברית עודף מהספר, אבל לא הכל.
היא גם תרגמה ספרים של סופרים אחרים וערכה אסופות שירה. בין השנים 1995, 2001 ערכה את כתבי אביה ופרסמה אותם בארבעה כרכים.
ב־2004 פצעה אותה אדם בבית שלה. לאחר חקירה אחד הושם בספק ונמצא שאינו האשם.
היא נישאה שנית לישעיהו יריב. יש להם שני בנים, אַביָם ואמון. אַביָם מת בתאונה בזמביה ב־2011. אמון עובד בגלריה של המשפחה ועוסק באמנות ובצילום. שעיה יריב נפטר ב־2016.
מצאוה ילידה בתל אביב. אביה הוא המשורר אבות ישורון. היא למדה ספרות וצרפתית.
בשנות ה־60 היא עבדה כדוגמנית ונישאה לבמאי. שיחקה גם בסרטים ובטלוויזיה.
ב־1969 הוציאה ספר שירים בשם "24". ב־1981 ייסדה כתב עת לשירה שנקרא "חדרים". היא ערכה אותו עד 2004.
בשנות ה־90 החלה לתרגם את הספר הענק של מרסל פרוסט "בעקבות הזמן האבוד". עד 2024 יצא בעברית עודף מהספר, אבל לא הכל.
היא גם תרגמה ספרים של סופרים אחרים וערכה אסופות שירה. בין השנים 1995, 2001 ערכה את כתבי אביה ופרסמה אותם בארבעה כרכים.
ב־2004 פצעה אותה אדם בבית שלה. לאחר חקירה אחד הושם בספק ונמצא שאינו האשם.
היא נישאה שנית לישעיהו יריב. יש להם שני בנים, אַביָם ואמון. אַביָם מת בתאונה בזמביה ב־2011. אמון עובד בגלריה של המשפחה ועוסק באמנות ובצילום. שעיה יריב נפטר ב־2016.