"הלכה ואין מורין כן" פירושו: יש הלכה שנכונה, אבל לא מקובל ללמד או לפרסם אותה. לעיתים זה כי אנשים עלולים לפרש אותה יותר מדי רחב או להשתמש בה בדרך לא נכונה. לפעמים ההוראה משתנה לפי הקהל, מי מורים ולמי לא מורים.
במקורות נזכרו כמה דרגות של הסתרת הלכה. יש חכמים שהתנהגו באופן שמותר בפרטיות, אבל הימנעו מללמד כך בציבור. כשאפשרו, הם חיפשו הסבר שונה כדי לא ללמד את ההלכה כפי שהיא.
דוגמה מוכרת היא האור הנר בשבת. (שבת = יום מנוחה יהודי שבו יש איסורים מסוימים.) למעשה יש דעות שאפשר להשתמש באור הנר במצבים מסוימים, אבל לא מלמדים כלל לפרסם זאת. רש"י מסביר שזה מפני חשש לזלזול, והרמב"ם אומר שזה גזרה מפני שימוש בחומרי בעירה.
עוד דוגמה היא השחזה של סכין ביום טוב (יום טוב = חג שבו חלק מהאיסורים פחותים). הפעולה מותרת לעתים, אבל לא מורים כך מחשש שיבואו להשחיז באמצעים אסורים.
גם הנחת תפילין בלילה נזכרת: התלמוד אומר שהיא מותרת, אבל לא מלמדים זאת מפני חשש שאדם יישן עם התפילין. (תפילין = רצועות עור עם פרשיות תורה שנשמרות בזמן התפילה.)
יש הלכות שאומרים אותן בפני תלמידים וחכמים, אבל נמנעים לומר אותן בפני "עמי הארץ" (אנשים פשוטים שלא מתעסקים בלימוד). הדבר נעשה כדי שלא יפסיקו לנסות ללמד את ילדיהם יותר.
קיימת גם ההבחנה של הוראה לאדם יחיד. דוגמה: אדם שמוציא תבן וקש לרשות הרבים ומפריע, ניתנה תשובה הלכתית מי זכאי לקחת אותם. עם זאת, חלק מההקלות בנושא נרשמות כ"אין מורין כמותה" גם ליחיד, מטעמי ״תיקון העולם״ (טובת החברה).
יש הלכות שהחכמים רצו להסתירן אפילו מתלמידים חכמים. דוגמה בולטת היא הטלטול פחות מארבע אמות בשבת: ההלכה אומרת שמותר לטלטל פחות מארבע אמות, אך הדבר לא נרשם במשנה כדי שלא יטעו ויבואו לטלטל ארבע אמות.
סוג נוסף הוא פעולה שמותרת, ואפשר אפילו ללמד עליה בפומבי, אבל אם אדם בא להתייעץ לפני שהוא מבצע אותה, לא מורים לו לעשותה. דוגמה היא מעשה פינחס (מעשה חמור שהתרחש בפומבי): הפסיקה שהייתה נשמעת בעקבות המעשה אינה הוראה שניתן לתת למועצה שמבקשת עצה לפני פעולה.
במקרים רבים המניעים להסתיר הלכה הם: חשש לפרשנות שגויה, חשש לשימוש אסור, או שיקולי תיקון העולם והחינוך. לכן יש להבחין בין מה שמותר למעשה ובין מה שמלמדים או מפרסמים.
"אין מורין כן" אומר שיש חוק יהודי (הלכה) שקיים, אבל לא מלמדים אותו לכל מי שרוצה. לפעמים זה כדי שלא יעשו בו שימוש לא נכון.
דוגמה: אור נר בשבת. (שבת = יום מנוחה.) לפעמים אפשר להשתמש בנר, אבל לא לומדים זאת בציבור. זה מפני חשש שיעשה נזק או שישתמשו בחומרי בעירה. יש שתי דעות מפורסמות על זה: רש"י והרמב"ם.
עוד דוגמה: השחזה של סכין ביום טוב. לפעמים מותר, אבל לא מלמדים זאת כדי שלא ישחיזו במכשיר אסור.
יש דברים שאומרים רק לחכמים, לא לאנשים שלא לומדים הרבה תורה. כך לא יפסיקו ללמוד ילדים חזק.
יש מצבים שבהם מותר לאדם אחד לעשות משהו, אבל גם אז לא מורים זאת. משנים את זה לפעמים בגלל טובת הכלל.
חכמה אחת שהוסתרה אפילו מהמשנה היא: מותר לטלטל פחות מארבע אמות בשבת. (רשות הרבים = מקום ציבורי.) חכמים לא כתבו זאת במפורש כדי שלא יבינו לא נכון.
יש מעשים שמותר לעשותם, אבל אם אדם מגיע להתייעץ לפני המעשים, לא ייעצו לו לעשותם. יש סיפור על פינחס שקרה בפומבי. זאת דוגמה למשהו שלא מורים לעשות כששואלים עצה.
תגובות גולשים