הפרעת פאניקה

הפרעת פאניקה (Panic Disorder) היא הפרעת חרדה שבה אדם חווה התקפי פאניקה חוזרים, ודואג שהם יחזרו. התקף פאניקה הוא אירוע פתאומי של פחד עז או אי־נוחות, המלווה בתסמינים גופניים כמו קצב לב מהיר, הזעה, קוצר נשימה וצמרמורות. אנשים שחווים התקפים עלולים להימנע ממקומות חברתיים או ציבוריים. הימנעות כזו עלולה להתפתח לאגורפוביה, פחד ממצבים שקשה לצאת מהם.

האבחנה מבחינה בין התקף פאניקה בודד לבין הפרעת פאניקה כרונית. התקף פאניקה אינו הפרעה בפני עצמו, אלא תסמין שיכול להופיע גם במצבים אחרים. אבחנה של הפרעת פאניקה דורשת התקפים חוזרים ולפחות חודש של דאגה מתמשכת או שינוי בהתנהגות כדי להימנע מהתקפים.

התקף הוא גל פתאומי של פחד שנמשך דקות ודועך מעצמו. כדי לזהות התקף יש צורך בהרשאות של מספר תסמינים גופניים במקביל.

הפרעה זו כוללת התקפים חוזרים, דאגה ממושכת מפני התקפים נוספים ושינוי התנהגותי לא הסתגלותי, כמו הימנעות. יש לשלול גורמים רפואיים או שימוש בסמים שמסבירים את התסמינים.

בערך 2, 3% מהבוגרים והמתבגרים חווים הפרעת פאניקה בשנה. התקפים בודדים נפוצים יותר; במחקר בארצות הברית צוין שיעור התקפים סביב 11.2% בבוגרים. נשים נפגעות יותר מגברים ביחס של כ־2:1. בילדים הפרעה זו נדירה (פחות מ־0.4%).

גורמי אישיות כמו חרדתיות גבוהה, חוויות טראומטיות (למשל פגיעה מינית) ושימוש בעישון מעלים סיכון. יש גם מרכיב גנטי: 15, 17% מקרובים מדרגה ראשונה עלולים להיות מושפעים. מחקרים מראים מעורבות של אמיגדלה (אזור במוח שקשור לפחד) ומערכת הלימבית.

בסקר ישראלי משנת 2003, 2004 השכיחות עמדה על כ־0.8%. יותר ממחצית המקרים דווחו כחמורים.

ההתקפה מתחילה לרוב באופן פתאומי. עם הזמן עלולות להיווצר הימנעות והגבלה בפעילות היומיומית. לעיתים מתפתחת גם היפרוונטילציה, נשימה מהירה שיכולה לגרום לעקצוצים בפנים ובגפיים.

כ־50% מהמקרים משתפרים ומשתחררים באופן ספונטני ללא טיפול. אם יש אגורפוביה, הסיכוי להחלמה ספונטנית יורד.

המאפיין המרכזי הוא התחלה חדה ותסמינים גופניים חזקים שמיצגים מצוקה רבה. מטופלים מדווחים שלרוב אלו תופעות שלא ידעו להן ביטוי כזה קודם.

התקפים יכולים להופיע יחד עם מחלות פיזיות כמו אסתמה, בעיות לב וסוכרת. יש גם חפיפה עם הפרעות חרדה אחרות.

מחקרים בדקו השפעות של גז CO2 וגלוקוז על יצירת התקפים, ושינוים במבנה ובפעילות של אזורים מוחיים בעזרת MRI ו‑PET.

חייבים לשלול מחלות גופניות אחרות וההשפעה של סמים וקפאין. כמו כן יש להבדיל מהפרעות חרדה אחרות.

טיפול תרופתי כולל נוגדי דיכאון (טריציקליים או SSRI), שמועדפים על פני בנזודיאזפינים. טיפול קוגניטיבי‑התנהגותי (CBT) הוא יעיל, ושילוב של תרופות ו‑CBT הוא הטיפול המומלץ.

אדם בוגר עם 40% נכות פסיכיאטרית זכאי לשירותי שיקום במסגרת הביטוח הלאומי.

הפרעת פאניקה היא מצב שבו אנשים חווים התקפי פחד חזקים פתאומיים. התקף פאניקה הוא פחד חזק שמופיע מהר וכולל תסמינים גופניים כמו דופק מהיר, הזעה וקושי לנשום. (התקף פאניקה = פחד פתאומי מאוד).

אבחנה נעשית אם התקפים חוזרים ועם דאגה חודשית או שינוי בהתנהגות, כמו להימנע לצאת מהבית.

התקף נמשך כמה דקות ודועך לבד. הוא לא תמיד סימן למחלה אחרת.

זה כשיש התקפים חוזרים ופחד שיחזרו. אנשים עלולים להימנע ממקומות ציבוריים. (אגורפוביה = פחד ממצבים שקשה לצאת מהם).

הפרעה זו נפוצה אצל מבוגרים בכ־2, 3%. היא נפוצה יותר אצל בנות ונשים. אצל ילדים היא נדירה.

יש כמה גורמים: תורשה (משפחה), חוויות קשות, ועישון שמעלים סיכון. גם אזורים מסוימים במוח קשורים לזה.

התקפים מתחילים פתאום. חלק מהאנשים משתפרים לבד. אחרים זקוקים לטיפול.

ניתן טיפול תרופתי, וטיפול קוגניטיבי‑התנהגותי (CBT) שהוא טיפול שעוזר לשנות מחשבות והתנהגויות. שילוב של תרופות וטיפול שיפור את הסיכויים.

מעל גיל 18, אם יש נכות מסוימת, ניתן לקבל שירותי שיקום.