הפרעת קשב ופעלתנות יתר (ADHD, Attention Deficit Hyperactivity Disorder) היא הפרעה נוירו-התפתחותית. נוירו-התפתחותית = קשור להתפתחות המוח וההתנהגות מהילדות לבגרות. התסמינים העיקריים הם: קשיי קשב, פעלתנות יתר (היפראקטיביות) ואימפולסיביות. לא כל התסמינים חייבים להופיע ביחד כדי לקיים את האבחנה.
ה-DSM, מדריך האבחון הפסיכיאטרי, מגדיר את הקריטריונים לאבחון. המדריך מעודכן לפי מחקרים, והגדרות משתנות עם הזמן. הגדרה אחידה חשובה למחקר ולמתן טיפול הולם.
ADHD היא בעלת בסיס ביולוגי מורכב. מעורבים מוליכים עצביים כגון דופמין. דופמין = כימיקל במוח שמעביר מסרים ומווסת ריכוז ומוטיבציה. וריאציות בגנים רבים, כולל אללים בגן COMT וקולטנים של דופמין, משפיעות על הסיכון ותסמיני ההפרעה.
התסמינים מתחלקים לשלוש קבוצות: קשב וריכוז, היפראקטיביות ואימפולסיביות. קשיי קשב כוללים שכחה, חוסר ארגון ונטייה לנדוד מחשבה. היפראקטיביות נראית כפעילות מופרזת ותנועה בלתי נשלטת. אימפולסיביות היא קושי לעכב תגובה ולחשוב לפני פעולה.
התסמינים מופיעים בילדות, לעתים כבר בגן. אצל חלק מהילדים פוחתת הפעלתנות עם השנים. עם זאת, חלק גדול ממשיך להראות תסמינים בבגרות; כ-2/3 מהמאובחנים בילדות ימשיכו להראות תסמינים מלאים או חלקיים לאחר גיל 18.
ה-DSM-V מבחין בשלושה מצבים: בעיקר חוסר קשב (לפעמים נקרא בעבר ADD), בעיקר היפראקטיביות/אימפולסיביות, ומשולב. אנשים יכולים להשתייך לאחד המצבים או לשלב ביניהם.
הפרעת קשב משפיעה על למידה, עבודה, יחסים בין-אישיים ותפקוד יומיומי. היא לא מוגדרת כלקות למידה, כי היא פוגעת גם בתחומים אחרים. לעתים נוצרת תחלואה נלווית משמעותית, כגון חרדה, דיכאון או לקויות למידה, ודורשת אבחנה מבדלת.
יש לאנשים עם ADHD תכונות חיוביות. לעתים הם נוטים לחשיבה יצירתית ולמיקוד יתר (hyper-focus) בפעילויות שמעניינות אותם. יש גם תנודתיות בתפקוד: אדם יכול לתפקד מצוין ברגע אחד ופחות טוב ברגע אחר.
אבחון נעשה על ידי רופא (נוירולוג או פסיכיאטר) או פסיכולוג מוסמך. חייבת להיות עדות לפגיעה בתפקוד בשתי מסגרות לפחות, לדוגמה בית ובית‑ספר. בקריטריונים לילדים יש צורך בריבוי תסמינים גבוה יותר מאשר במבוגרים.
הטיפול הוא רב-מערכתי ומותאם אישית. יש לשקלל טיפול תרופתי, התערבויות חינוכיות, אימון תפקודי וטיפול פסיכולוגי. תרופות ממריצות, כגון מתילפנידאט (ריטלין, קונצרטה), מייעלות את פעילות הדופמין ועוזרות להקל תסמינים. תרופות אלו יעילות ברוב המקרים אך יכולות לגרום לתופעות לוואי כמו ירידה בתיאבון או קשיי שינה. תמיכה חינוכית ושיטות ארגון יכולות לצמצם את ההשלכות המשניות של ההפרעה.
איתור וטיפול מוקדמים מקטינים השלכות רגשיות-חברתיות. הסביבה המשפחתית והחינוכית יכולה לשמש חוסן או להפך לגרום לנזק. הכרה ביכולות החיוביות ובעיות הממשיות מסייעת להתאמת מענה נכון.
לסיכום קצר ופרקטי: ADHD היא הפרעה שכיחה עם בסיס נוירוביולוגי ותבניות התנהגות משתנות. אבחון נכון וטיפול מותאם יכולים לשפר תפקוד ולממש יכולות חיוביות.
הפרעת קשב ופעלתנות יתר (ADHD) היא מצב שבו קשה להתרכז ולהתנהג בשקט. הפרעה = בעיה קבועה שמשפיעה על החיים.
יש שלושה דברים עיקריים: קושי לשמור על קשב, צורך בתנועה רבה, ולעשות דברים בלי לחשוב קודם. לפעמים יש רק חלק מהדברים האלה.
חלק מהדבר נובע מהמוח. יש חומר במוח שנקרא דופמין. דופמין = כימיקל שמסייע למוח להתרכז ולהגיב. גם גנים משפיעים, וזה יכול לרוץ במשפחה.
לרוב רואים את התסמינים בילדות, לפעמים כבר בגן. חלק מהילדים ממשיכים גם כשהם גדולים.
רופא או פסיכולוג בודקים. חייבים לראות את הקושי ביותר ממקום אחד, למשל בבית ובבית‑ספר.
יש תרופות שעוזרות למוח לעבוד טוב יותר. יש גם תרגילים, עזרה בסדר וארגון, וטיפים בבית ובבית‑ספר. המטרה היא לעזור להצליח וללמוד.
אנשים עם הפרעת קשב יכולים להיות יצירתיים. הם יכולים להתרכז מאוד בפעילויות שהם אוהבים.
אם חושבים שיש קשיים, כדאי לדבר עם הורים ומורה ולפנות לאיש מקצוע.
תגובות גולשים