הקדשה לנבואה

הקדשה לנבואה היא המעמד שבו אלוהים מטיל על אדם את השליחות לנבא לעם. נביא הוא אדם שמקבל מסרים בשם האל. חוקרים מצאו דגם ספרותי חוזר בסיפורי הקדשה במקרא, עם מוטיבים דומים שמופיעים בסדר קרוב לקבוע.

התבנית כוללת חמישה שלבים עיקריים:
1. מינוי: ההתגלות לאדם בעשייה יומיומית, כמו משה אצל השריפה. זהו שלב ההכרזה שהוא נבחר.
2. התנגדות: הנביא נתקל בהתנגדות פנימית. ירמיהו אומר שלא יודע לדבר. ישעיהו הוא יוצא מן הכלל שהתגייס מרצונו.
3. חיזוק מאלוהים: האל מנחם ומבטיח סיוע, למשל ההבטחה של "אֶהְיֶה עִמָּךְ" שנועדה לחזק את השליח.
4. אות או סימן: מביא הסרת ספק. אצל משה ניתנו מטה שנעשה לנחש ויד שהצטורעה ורפאה. אצל ירמיהו אלוהים נגע בפיו והכניס בו את דבריו.
5. תוכן השליחות: הגדרת המשימה, לנבא לבנות ולהרוס, להזהיר או להנחות. ירמיהו מקבל משימה רחבה על גוים וממלכות.

יש דיונים מחקריים על סיפורים שמותאמים לדגם במידה חלקית. למשל סיפור הקדשת שמואל מתאר בעיקר את המינוי, ולא את כל השלבים, ויש מחלוקת האם זה סיפור הקדשה מלא או חוויה נבואית ראשונה. פרופ' אוריאל סימון טוען שיש בו חלק מהרכיבים החוזרים אף בלי התבנית המלאה.

בתפיסת חז"ל והרמב"ם הנבואה היא תוצאה של תהליך רוחני ארוך. לפי הרמב"ם, מי שקיבל נבואה עבר הכשרה רוחנית. בתנ"ך מופיעים לעתים תלמידים של נביאים, אך נדיר שמתואר התהליך המלא. חריגים הם אלישע שנרשמה ירושת נבואתו של אליהו, וירמיהו שאמרו עליו כי הוקדש לנבואה עוד בטרם לידתו.

הקדשה לנבואה היא רגע שבו אלוהים בוחר אדם לדבר בשמו. נביא זה אדם שמועבר לו מסר מהאל.

יש חמישה שלבים פשוטים:
1. מינוי: אלוהים מופיע לאדם בעבודה שלו. למשל משה רועה צאן ורואה את הסנה הבוער.
2. התנגדות: האדם מפחד או אומר שהוא לא מתאים. ירמיהו אמר שהוא נער ולא יודע לדבר.
3. עידוד: אלוהים מרגיע ומבטיח שלא לבד, כמו הבטחה להיות איתו.
4. אות: סימן שמראה שזה באמת ממנו. אצל משה המטה הפך לנחש והיד חזרה להיות בריאה.
5. משימה: נאמר מה צריך לעשות - להזהיר, להנחות או לבנות.

חכמים אמרו שלפעמים צריך זמן של למידה ורוחניות כדי להיות נביא. יש גם מקרים מיוחדים, כמו ירמיהו שאמרו שנבחר עוד לפני שנולד.