הרמנויטיקה

הרמנויטיקה (מהמילה היוונית ἑρμηνεύω; פירוש מילולי: פרשני) היא דרך לחשוב ולחקור טקסטים. המילה קשורה לאל היווני הרמס, שבלשון המסורת משויך לתקשורת ולפרשנות. הגישה התפתחה בכל תרבויות טקסטואליות, ובין השאר בעולם היהודי.

כתחום מובחן הרמנויטיקה החלה להתעצב כמטודה במחקר בימי המאה ה-15, במיוחד כדי לפרש את התנ"ך. במקביל נוצרו גרסאות הרמנויטיות גם למשפט ולכתבים קלאסיים.

הרמב"ם בחיבורו על פירוש פרקי אבוקרט ציין ארבע סיבות לכתיבת פירושים. ראשית, יש חיבורים קצרים שמכילים רעיונות עמוקים, והקורא זקוק להרחבה כדי להביןם. שנית, לפעמים הקורא חסר רקע שהמחבר מניח, והפרשן משלים ידע זה. שלישית, השפה טבעה רב-משמעות, ולכן הפרשן צריך לבחור ולהוכיח איזו קריאה נכונה. רביעית, יש טקסטים שאינם מדויקים, ואז הפרשן נותן הערות ותיקונים.

הראשון שבנה את התחום כתחום-דעת כולל היה פרידריך שליירמאכר. הוא טען שהמטרה של פרשנות היא לשחזר את חוויית המחבר. אחרי שליירמאכר הרחיבו ההרמנויטיקה והחלו להשתמש בה גם בהבנת אמנות וצורות מדיה מודרניות.

בקבוצת ההוגים הבולטים מופיעים שמות כמו שליירמאכר, גאדמר ופול ריקר. יש גם מבקרים כמו יורגן הברמאס, שביקרו את ההרמנויטיקה והציעו גישות אחרות.

חסידי ההרמנויטיקה טוענים שטקסטים לא ניתנים לחקירה בדיוק כמו עצמים במדעי הטבע. הם רואים טקסטים כביטוי של ניסיון או כוונת המחבר. פרשנות יכולה לחשוף את ההקשר החברתי שבו נוצרו הטקסטים, וגם לאפשר לקורא "לחוות" חלק מעולמו של המחבר.

ביהדות פותחו כלים הרמנויטיים לפרוש את כתבי הקודש. המסורת היהודית מדגישה גם את התורה שבכתב וגם את התורה שבעל פה. לפי המסורת, יש שרשרת העברה בעל פה שמסבירה וממלאת פערים בטקסט הכתוב. פירושים של חכמים עשו מקום גם להבנת המשמעות ההלכתית, התאולוגית והמוסרית.

ההרמנויטיקה היהודית מבחינה בין 'הסבר' שמשקף משמעות היסטורית-לשונית לבין 'פירוש' שמרחיב ומעבד את הטקסט לדורות מאוחרים. גישות אלה נבנו לאורך הדורות, מהתנאים דרך האמוראים ועד לחכמי ימי הביניים והעת החדשה.

בסך הכל, ההרמנויטיקה מגלה שהטקסט הכתוב שומר על רב-משמעויות. בעזרת פרשנות, הטקסט מתחבר להקשרים חדשים וממשיך להשפיע על החיים והזהות של הקוראים.

הרמנויטיקה (פירוש של טקסטים) היא דרך להבין מה כותבים רוצים לומר. המילה קשורה לאל הרמס מהמיתולוגיה היוונית. הרמס נחשב לשליח ולמי שעוסק בדיבור.

כדרך מסודרת לפרש טקסטים היא התחילה במיוחד במחקר של התנ"ך במאה ה-15. אחרי זה השתמשו בה גם לפרש ספרים ומסמכים אחרים.

הרמב"ם הסביר למה צריך לפרש טקסטים. לפעמים הספר קצר ומצריך הסבר. לפעמים הקורא לא יודע פרטים שרק המחבר מניח. לפעמים המילים יכולות להתפרש בכמה דרכים. לפעמים יש טעויות שצריך להבהיר.

המטרה של הפרשנות היא לנסות להבין איך המחבר חוו את הדברים. הפרשן מנסה לשחזר את רעיונותיו של המחבר.

ביהדות יש גם פירושים רבים. יש תורה כתובה וגם מסורת בעל פה. המסורת מספרת איך להעביר את ההסברים מדור לדור. כך הפרשנים עוזרים להבין את המשמעות של התורה בזמן שונה.

בסוף, פירוש נכון עוזר לטקסטים להישאר חשובים גם לדורות הבאים.