הרפובליקה ההולנדית

הרפובליקה של שבע ארצות-ההשפלה המאוחדות (המכונה גם הרפובליקה ההולנדית) התקיימה בשנים 1581, 1795 באזור הולנד של היום.

לפני 1581 היו בארצות השפלה דוכסויות ורוזנויות רבות. הן אוחדו בהדרגה תחת בית הבורגונדיה ואז עברו לבית האבסבורג. ב־1568 התמרדו התושבים בראשות וילם השתקן מבית אורנז' נגד שלטון פליפה השני מספרד. הסיבות כללו רצון לממשל מקומי, מיסים כבדים ורדיפות של פרוטסטנטים. המרד הפך למלחמת שמונים השנה.
בשנת 1579 נחתם איחוד אוטרכט, ברית הגנה בין המחוזות הצפוניים. ב־1581 נכתבה "שבועת ההתכחשות" ונדחתה הנאמנות למלך. המחוזות ניסו תחילה לבחור שליט חיצוני, אך ניסיון זה נכשל. ב־1588 כבר התארגנו כרפובליקה עצמאית.
במאה ה־17 חוותה הרפובליקה "תור זהב" כלכלי. ההולנדים שלטו בסחר הימי, הקימו אימפריה קולוניאלית, וביססו צי וסוחרים חזקים. חברת הודו המזרחית ההולנדית (VOC) הייתה חברה מסחרית גדולה. אמסטרדם פיתחה בורסה מודרנית, שוק שבו קונים ומוכרים מניות, שהייתה בין היעילות בעולם.
הרפובליקה הוכרה רשמית לפי שלום וסטפאליה ב־1648. היא המשיכה להתקיים עד שצבא צרפת פלש ב־1794, 1795 והקים את הרפובליקה הבטאווית. בהמשך נוצרה ממלכת הולנד תחת השפעת נפוליאון, וב־1810 סופחה לצרפת. ב־1813 שוחררה וחזרה לעצמאות, וב־1815 הופרטה לאיחוד ממלכתי זמני שכלל גם שטחים דרומיים.

הרפובליקה הייתה קונפדרציה של שבעה מחוזות עצמאיים. לכל מחוז הייתה ממשלה מקומית. המוסד הקמרדי המרכזי נקרא הסטאטן-חנראל (Staten-Generaal), מועצה קונפדרלית שהתכנסה בהאג. היו גם "ארצות הגנרליות" (Generaliteitslanden), שטחים שנכבשו ושנשלטו ישירות על ידי הממשל הקונפדרלי.
בראש כל מחוז עמד סטאדהאודר (Stadhouder), מעין מושל מחוזי, שלעתים היה נשיא דמוי מלוכה של בית אורנז'. בפועל נהגה מאבק כוח בין התומכים בסטאדהאודר (האורנז'יסטים) לבין האריסטוקרטים העירוניים שנקראו ה"רחנטים" (regenten).
הסטאטן-חנראל שלט גם ישירות בחברות הסחר הממשלתיות, כמו חברת הודו המזרחית והחברה ההולנדית של אמריקה, למרות שמחוזות יזמו משלחות גם כן.

המשטר הקונפדרלי והניסיון הממשלתי של הרפובליקה השפיעו על משפט ופוליטיקה במאה ה־18. היסטוריונים ואנשי חוק הצביעו על דמיון בין מוסדותיה לבין רעיונות בחוקת ארצות הברית. ג'ון אדמס אף טען שיש דמיון חזק בין שתי הרפובליקות.

יריבות פנימית בין רפובליקנים לאורנז'יסטים חלשה את האחדות. באמצע המאה ה־17 הובילו מחלוקות פוליטיות למשברים שלטוניים. מלחמות נגד צרפת ועם אנגליה כבידו על הכלכלה וגררו חובות גדולים. לונדון דחקה בהדרגה את אמסטרדם כמרכז פיננסי אירופאי.
בסופו של דבר פלשו כוחות צרפתים ב־1794, 1795. הרפובליקה הוחלפה ברפובליקה בטאווית ובממלכה נלווית לנפוליאון. אחרי נפילת נפוליאון חזרו לעצמאות ב־1813 ונוצרה בסופו של דבר הולנד המודרנית.

הרפובליקה של שבע ארצות-ההשפלה הייתה מדינה במקום שהיום קוראים לו הולנד. היא התקיימה בין 1581 ל־1795.

לפני כן היו שם מדינות קטנות רבות. ב־1568 התמרדו התושבים כנגד שלטון ספרדי. מנהיג המרד היה וילם השתקן מבית אורנז'.
ב־1579 קמו כמה מחוזות יחד באיחוד אוטרכט. ב־1581 הם הכריזו שאינם שותפים עוד למלך. ב־1588 הם הקימו רפובליקה.
במאה ה־17 היתה פה פריחה גדולה בתעשייה ובמסחר. זה נקרא "תור הזהב". ההולנדים שלטו בסחר הימי. חברת הודו המזרחית ההולנדית (VOC) הייתה חברה מסחרית גדולה. אמסטרדם פיתחה בורסה, מקום שבו קונים ומוכרים חלקים בחברות.
ב־1648 הוכרה העצמאות בהסכם שלום (שלום וסטפאליה).

הרפובליקה הייתה קבוצה של שבעה מחוזות. לכל מחוז הייתה ממשלה משלו. המועצה המרכזית נקראה סטאטן-חנראל ונפגשה בהאג (העיר שבה גם היום יש ממשלה).
בכל מחוז עמד סטאדהאודר, מושל מחוזי. לעיתים היו מחלוקות בין התומכים בסטאדהאודר לבין האריסטוקרטים העירוניים.

במאה ה־18 חלו ירידות כלכליות ותחרויות מסחריות מול אנגליה. ב־1794, 1795 פלשו הכוחות הצרפתים. הרפובליקה הפכה לרפובליקה אחרת תחת שלטון צרפתי. אחרי קריסת נפוליאון חזרה הולנד לעצמאות ב־1813 והפכה בסוף למדינה המודרנית שאנו מכירים היום.