התרבות ההלניסטית

התרבות ההלניסטית נולדה במזרח הים התיכון בתקופה ההלניסטית. היא נוצרה כאשר התרבות היוונית העתיקה שילבה אלמנטים מתרבויות המזרח, כמו מצרים ופרס. המיזוג הזה התחזק אחרי מסעי הכיבוש של אלכסנדר הגדול במאה ה-4 לפנה"ס.

המילה "הלניסטית" מגיעה מהמילה היוונית שניתן לה להבין כ"שימוש בשפה היוונית". ההיסטוריון הגרמני דְרוֹייזֶן טבע במאה ה-19 את המונח "הלניזם" כדי לתאר את התפשטות התרבות היוונית מזרחה והשתלבותה בתרבויות המקומיות.

בשנת 334 לפנה"ס יצא אלכסנדר הגדול ממקדוניה וכבש בתוך כעשר שנים שטחים רחבים עד הודו. אלכסנדר קידם העתקת מושבות יווניות, נישואי תערובת, והקמת ערים שבהן ישבו מקדונים ועמים מקומיים יחד. כך החלה תהליך של שילוב תרבותי שבו היוונים גם הושפעו מהמקומיים.

מותו של אלכסנדר ב-323 לפנה"ס והיעדר יורש חזק פירקו את ממלכתו בין יורשיו. עם זאת, ההשפעה היוונית נמשכה: מהגרים יוונים ומקדונים התיישבו במזרח והשפיעו על השפה, הדת, האמנות והחינוך המקומיים. שליטים הלניסטיים כמו תלמי במצרים תמכו במלומדים ובמוסדות כמו הספרייה באלכסנדריה.

בתקופה הקלאסית ההגדרה של "יווני" הייתה קשורה למוצא. בתקופה ההלניסטית הגישה השתנתה: השתתפות בחינוך היווני הפכה להנמקת שייכות. אנשים מקומיים ששולבו במוסדות החינוך היו רשאים לקבל מעמד אזרחי בעיר. המערכת החינוכית כללה שלבים: בית ספר יסודי (דידאסקליאון) לגילאים 7, 14, גימנסיון לצעירים ולימודי ספורט ותרבות, ואפביון להדרכה מבוגרת יותר ולכישורים צבאיים.

התייוונות (התיוונות) היא תהליך שבו אנשים מקבלים אלמנטים יווניים: שמות יווניים, שימוש בשפה היוונית, בנייה ושליטה מינהלית ביוונית. התהליך היה חזק בערים הגדולות, אבל התרבות המקומית לא נעלמה. הדת המקומית, מנהגים משפחתיים ואורחות כפריים המשיכו להתקיים.

בעוד שביוון הקלאסית האזרח היה מעורב בחיי הפוליס (העיר), במזרח ההלניסטי גבר ריכוז הכוח אצל המלך. תגובת ההגירה והרקע החדש יצרו אידיאל אחר: האדם ההלניסטי הופיע כפרט שאפתן, הישגי ופרגמטי.

במזרח הדוברת היוונית התפתח ניב משותף שנקרא "קוינה" (המשותפת). קוינה שילב יסודות יווניים ומקומיים. היא הפכה לשפה המנהלית והבינלאומית של העולם ההלניסטי.

המלכים ההלניסטיים שילבו מנהגים יווניים ומתכונות מזרחיות. הם דיברו יוונית, בנו מקדשים בסגנון יווני ולפעמים הוצגו כאלים או כבן אל. חלק מהשושלות, כמו השושלת התלמית במצרים, אימצו מנהגים מקומיים כגון נישואי אחים במטרה לשמר את השושלת.

הדת ההלניסטית הייתה מיזוגית: אלים מקומיים וזרים זוהו עם אלים יווניים. המקדשים הראו טרגום בין סגנונות בנייה מקומיים ויווניים. בפולחנים נטו להישמר מנהגים מקומיים לצד אלמנטים יווניים.

הטרגדיה היוונית הקלאסית איבדה מהמעמד שלה, והספרות הפנתה את תשומת הלב לחיי הפרט ולנושאים אישיים. הופיעו סגנונות קטנים יותר: היסטוריה, רטוריקה, שירי רועים ושירים קצרים. משוררים חשובים הם קאלימאכוס ותאוקריטוס; אפולוניוס מרודוס כתב אפוס חדש על יאסון והארגונאוטים.

המרכז המדעי החשוב היה אלכסנדריה. הספרייה והמוזיאון שם תמכו במחקר. מדענים הלניסטיים חקרו אנטומיה, מתמטיקה ואסטרונומיה. בין השמות המפורסמים: אוקלידס וארכימדס. הם קידמו חקירה אמפירית, ניסויים ותאוריות מתמטיות שנשארו בסיסיים.

הפילוסופיה ההלניסטית עסקה בעיקר באתיקה ומציאת אושר. שלוש אסכולות מרכזיות: הסטואית (זנון) הדגישה התנהגות מוסרית ואחדות אנושית; האפיקוראית (אפיקורוס) חיפשה שלווה ואושר, והספקנות (פירון) המליצה להימנע משיפוט כדי להשיג שקט נפשי.

בסופו של דבר, הממלכות ההלניסטיות נכנסו תחת שליטה רומית או התפרקו. אבל ההשפעה ההלניסטית נותרה חזקה: היא השפיעה על התרבות הרומית ובהמשך על התרבות הביזנטית. השפה היוונית והיסודות הפילוסופיים והאמנותיים שלה המשיכו להשפיע עד היום.

התרבות ההלניסטית היא שילוב של תרבות יוונית והתרבויות במזרח. (ההתייוונות = אימוץ מנהגים יווניים על ידי מקומיים.)

המילה קשורה לשפה היוונית. היסטוריונים קראו לתקופה הזו "הלניזם".

אלכסנדר הגדול יצא למסע כיבושים במאה ה-4 לפנה"ס. הוא פגש עמים רבים והקים ערים. היוונים והמקומיים למדו זה מזה.

אנשים קיבלו שמות יווניים ולימדו יוונית. זו היתה בעיקר בערים.

ילדים למדו בבית ספר קטן מגיל 7. לאחר מכן למדו בגימנסיון. שם אימנו ספורט ולימדו ספרות ומוזיקה.

נוצרה שפה משותפת שנקראה "קוינה" (קוינה = שפה משותפת). היא עזרה לאנשים לדבר זה עם זה בכל הממלכה.

בעיר אלכסנדריה היתה ספרייה גדולה. שם חקרו מדענים מתמטיקה, אסטרונומיה ורפואה. גם בשירה ובסיפורים הופיעו נושאים אישיים ומקומיים.

יש שלוש דעות עיקריות: הסטואים דיברו על התנהגות נכונה, האפיקוראים רצו שלווה ואושר, והספקנים קראו להימנע ממסקנות חזקות.

בסוף הממלכות ההלניסטיות חדלו להיות עצמאיות. אך ההשפעה שלהן נשארה. רעיונות, שפה ואמנויות הלכו עם הרומים והביזנטים.