ויליאם ג'נינגס ברייאן (1860, 1925) היה פוליטיקאי אמריקאי ונואם גדול. הוא רצה לנשיאות שלוש פעמים. ברייאן דיבר הרבה בשטח ועשה מסעות ארוכים ברכבת כדי לדבר עם אנשים.
ברייאן נולד באילינוי. למד משפטים והפך לעורך דין. עבר לנברסקה והיה חבר קונגרס.
ברייאן תמך ב"כסף חופשי". זה אומר להדפיס כסף גם על בסיס כסף (מתכת), לא רק זהב. הוא רצה שעובדים וחוואים יוכלו לשלם חובות ביתר קלות.
בוועידה בד Chicago ברייאן נשא נאום חזק שנקרא "צלב הזהב". הקהל אהב אותו והוא נבחר כמועמד הדמוקרטי.
ברייאן נסע ברכבת ונאם המון. הוא לא היה עשיר. הוא דיבר על צדק לכל האנשים ושליטה של העם בממשלה.
הוא ראה הרבה מקומות ונאם מאות נאומים. אנשים הגיעו לשמוע אותו ולתמוך ברעיונותיו.
רבים היו נגדו והגידו שהוא קיצוני. חלק מאנשי המפלגה שלו לא אהבו אותו. זה לא עצר אותו מלהמשיך לדבר.
בבחירות 1896 הוא הפסיד לויליאם מקינלי. הוא זכה פחות קולות בערים ובאחדות המדינות המפותחות.
בתחילה ברייאן תמך במלחמה מול ספרד. אחר כך חשש מאימפריאליזם, משלטון ארצות אחרות על עמים אחרים.
ב-1900 הוא רץ שוב ונחזה כמתנגד לאימפריאליזם. מקינלי ניצח שוב.
ברייאן רץ פעם שלישית ב-1908. הוא קרא לשקיפות בכספים בבחירות ולמס הכנסה. הוא הפסיד לטאפט.
לאחר ההפסדים הוא המשיך לנאום ולכתוב. ייסד עיתון שנקרא The Commoner וקרא לרפורמות בכלכלה.
ב-1913 הנשיא וילסון מינה אותו למזכיר המדינה. זהו תפקיד של מי שאחראי על היחסים החיצוניים של המדינה. הוא ניסה למנוע סכסוכים. ב-1915 הוא התפטר בגלל חילוקי דעות על מדיניות מלחמה.
ברייאן תמך בחוק שאסר מכירת אלכוהול. הוא דיבר הרבה לטובת החוק ועזר לקדם אותו.
ברייאן לא אהב את רעיון האבולוציה (רעיון שמסביר איך החיים משתנים עם הזמן). הוא חשב שזה פוגע בערכים דתיים ומוראליים.
ברייאן השתתף במשפט שבו נבחנה הוראת האבולוציה בבתי ספר. התקשורת תקפה אותו. לפסיקה היו בעיות טכניות והיא בוטלה אחר כך.
כמה ימים אחרי המשפט, ב-26 ביולי 1925, ברייאן מת בשנתו מסיבוכי מחלת הסוכרת. הוא היה בן 65.
ברייאן נזכר כנואם גדול שהביא קולות מהכפרים. הוא עזר לקדם רפורמות בחברה, אך גם עורר מחלוקות על דעותיו הדתיות ועל יחסו לקבוצות מסוימות.
ברייאן נולד באילינוי. למד משפטים והפך לעורך דין. עבר לנברסקה והיה חבר קונגרס.
ברייאן תמך ב"כסף חופשי". זה אומר להדפיס כסף גם על בסיס כסף (מתכת), לא רק זהב. הוא רצה שעובדים וחוואים יוכלו לשלם חובות ביתר קלות.
בוועידה בד Chicago ברייאן נשא נאום חזק שנקרא "צלב הזהב". הקהל אהב אותו והוא נבחר כמועמד הדמוקרטי.
ברייאן נסע ברכבת ונאם המון. הוא לא היה עשיר. הוא דיבר על צדק לכל האנשים ושליטה של העם בממשלה.
הוא ראה הרבה מקומות ונאם מאות נאומים. אנשים הגיעו לשמוע אותו ולתמוך ברעיונותיו.
רבים היו נגדו והגידו שהוא קיצוני. חלק מאנשי המפלגה שלו לא אהבו אותו. זה לא עצר אותו מלהמשיך לדבר.
בבחירות 1896 הוא הפסיד לויליאם מקינלי. הוא זכה פחות קולות בערים ובאחדות המדינות המפותחות.
בתחילה ברייאן תמך במלחמה מול ספרד. אחר כך חשש מאימפריאליזם, משלטון ארצות אחרות על עמים אחרים.
ב-1900 הוא רץ שוב ונחזה כמתנגד לאימפריאליזם. מקינלי ניצח שוב.
ברייאן רץ פעם שלישית ב-1908. הוא קרא לשקיפות בכספים בבחירות ולמס הכנסה. הוא הפסיד לטאפט.
לאחר ההפסדים הוא המשיך לנאום ולכתוב. ייסד עיתון שנקרא The Commoner וקרא לרפורמות בכלכלה.
ב-1913 הנשיא וילסון מינה אותו למזכיר המדינה. זהו תפקיד של מי שאחראי על היחסים החיצוניים של המדינה. הוא ניסה למנוע סכסוכים. ב-1915 הוא התפטר בגלל חילוקי דעות על מדיניות מלחמה.
ברייאן תמך בחוק שאסר מכירת אלכוהול. הוא דיבר הרבה לטובת החוק ועזר לקדם אותו.
ברייאן לא אהב את רעיון האבולוציה (רעיון שמסביר איך החיים משתנים עם הזמן). הוא חשב שזה פוגע בערכים דתיים ומוראליים.
ברייאן השתתף במשפט שבו נבחנה הוראת האבולוציה בבתי ספר. התקשורת תקפה אותו. לפסיקה היו בעיות טכניות והיא בוטלה אחר כך.
כמה ימים אחרי המשפט, ב-26 ביולי 1925, ברייאן מת בשנתו מסיבוכי מחלת הסוכרת. הוא היה בן 65.
ברייאן נזכר כנואם גדול שהביא קולות מהכפרים. הוא עזר לקדם רפורמות בחברה, אך גם עורר מחלוקות על דעותיו הדתיות ועל יחסו לקבוצות מסוימות.
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!
תגובות גולשים