וקף

ווקף (בערבית: وقف) הוא הקדשת נכסים למטרות דתיות וחברתיות. המקדיש מקשר את הנכס לאללה כדי להעניק לו אופי דתי ולשמור על השימוש בו לאורך זמן. יש שני סוגים עיקריים: ווקף ח'ירי, לטובת הציבור והדאגה לעניים, וווקף אהלי, להטבה למשפחה בלבד.

מטרת הווקף היא לממן צרכי ציבור כמו מסגדים, בתי ספר, בתי חולים ובתי קברות. גם קהילות לא-מוסלמיות חיו במדינות מוסלמיות ונהנו מהיתרון הזה, למשל בתי כנסת וכנסיות שניצלו פטור ממס.
עוד סיבה להקמת ווקפים היא עקיפת חוקי הירושה המוסלמיים. לפי השׁריעה (החוק הדתי), נכסים מחולקים בין היורשים. נכס שההקדישו לווקף אינו נכנס לחלוקת הירושה. כך יכול המוריש לשמור על נחלה כיחידה אחת, למנוע ירושה של יורש מסוים או למנוע מכירת הנכס.
נכסים בווקף גם יצאו ממעגל המיסוי הרגיל ולעתים היה אפשר להימנע מהפקעה בעקבות חובות מס.

במאה העשרים הפך הווקף לבעיה כלכלית במדינות ערביות רבות. במצרים בשנות ה-40 כ-11% מהשטח החקלאי היה ווקף. מאחר שנכסים אלה ממוינים אחרת מבחינה מיסים, הממשלות לא קיבלו מיסים רגילים מהם. במקרים רבים היו הגבלות על שינוי שימוש בנכס. אי אפשר היה לשעבד אותו בקלות, להעלות שכר דירה או לשפץ אותו, לכן חלק מנכסי הווקף הוזנחו. מצב זה פגע גם ביורשים ובשוכרים ויצר בעיות חברתיות וכלכליות.
לאחר מלחמת העולם השנייה ומהפכות הצבא בשנות החמישים והשישים צומצמו נכסי הווקף בעיקר למסגדים, בתי קברות ומוסדות צדקה. הקשר בין צאצאי בעל הנכס לניהול הרווחים נחלש והרווחים הועברו לעתים לאוצר המדינה.

הווקף קיבל מעמד עצמאי בירושלים בתקופה הממלוכית. בעיר פעל אדם שנקרא "הממונה על ההקדשים". הוא פיקח על כל ההקדשים בעיר, בהר הבית ובמערת המכפלה. סמכויותיו כללו גם תחזוקה, אספקת מים והגנה משפטית. בתקופת עלאא' א-דין שהתמנה ב-1260 הוא שכר שומרים שכונו עבדים-לוחמים מסודאן כדי לשמור על ההקדשים. המעמד הזה של הממונה נשמר גם בתקופות העות'מאנית, הירדנית וגם תחת שלטון מדינת ישראל.

לאחר מלחמת העצמאות נכסי הווקף שהיו בתחומי המדינה הוכרזו כרכוש נפקדים והועברו לבעלות המדינה. הממשלה ניצלה את ההזדמנות להשתלט על שטחים נרחבים שבסמיכות לעלייה המונית. חלק מאדמות הווקף נבנו עליהם יישובים יהודיים וחלק שומש למטרות חקלאות ומסחר.
בשיח העברי המונח "הווקף" מציין היום בעיקר את האפוטרופסות האסלאמית על המקומות הקדושים בירושלים, ובייחוד על הר הבית. טענה בולטת של החמאס נגד ישראל היא שכל פלסטין היא אדמת ווקף, כי לפי טענתם היא הוקדשה במלחמות הכיבוש הראשונות של התקופה המוסלמית.

ווקף זה כשהאדם נותן נכס למטרה דתית או חברתית. זה אומר שהנכס שייך לאללה. המטרה היא ששימוש הנכס יהיה לתועלת הציבור.
יש שני סוגים: ווקף ח'ירי, לטובת הציבור, וווקף אהלי, לטובת המשפחה.

ווקפים משמשים לבניית מסגדים, בתי ספר ובתי חולים. גם בתי כנסת וכנסיות קיבלו הגנות כאלה במדינות מוסלמיות.
לפעמים אנשים עושים ווקף כדי שהנחלה תישאר כיחידה אחת. כך הנכס לא יחולק בירושה.
ווקפים גם הוצאו ממעגל המיסוי, כלומר לעתים לא שילמו מס כמו עסקים.

במאה העשרים היו הרבה מאד נכסים בווקף. למשל במצרים בשנות ה-40 זה היה חלק גדול מאד מהאדמות. בגלל הכללים על הווקף קשה היה לשנות את השימוש בנכסים. כך חלקם הוזנחו ולא שופצו.
אחרי מהפכות וממשלות חדשות צומצמו הווקפים. נשארו בעיקר מסגדים, בתי קברות ומוסדות צדקה. הרווחים לעתים הועברו למדינה.

בירושלים היה גוף שנקרא "הממונה על ההקדשים". הוא דאג לכל ההקדשים בעיר ובהר הבית. במאה ה-13, בשנת 1260, מונה אדם ראשון לתפקיד. הוא אפילו גייס שומרים כדי לשמור על ההקדשים. גם בתקופות שונות אחר כך, הממונה נשאר חזק.

אחרי 1948 נכסי ווקף שנמצאו בשטחי המדינה הוכרזו נכסי נפקדים. המדינה קיבלה את הבעלות. חלק מאדמות הווקף שימשו לבניית יישובים ולשימושים אחרים.
כיום המילה "ווקף" בשיח העברי בדרך כלל מתייחסת לאפוטרופסות האסלאמית על המקומות הקדושים בירושלים. חמאס טוען שכל פלסטין היא אדמת ווקף, לפי ההקדשה בתקופה המוסלמית הקדומה.