זעפרן הוא תבלין המופק מהצלקת האדומה של פרח הכרכום (Crocus sativus).
צלקת היא החלק הדק והנשי בפרח שמקבל את האבקה. את הזעפרן מוכרים כחוטים בצבע כתום‑חום או כאבקה.
מוצאו הידוע של הזעפרן הוא קשמיר שבצפון הודו. השם בזעפרן נגזר מהמילה הערבית אַסְפַר, שפירושה "צהוב".
הזעפרן נחשב לתבלין היקר. קילוגרם איכותי עלול להגיע לכ־10,000 דולר.
המחיר הגבוה נובע מהקושי בייצור: כל פרח פורח פעם בשנה בלבד, יש בו שלוש צלקות, והקטיף נעשה ידנית.
נדרשים כ־70,000, 200,000 פרחים כדי להפיק קילוגרם אחד של תבלין.
הפריחה מתרחשת באוקטובר‑נובמבר. גשם עלול להזיק לפרחים ולהפחית את התוצרת.
השימוש בזעפרן מוכר מאז ימי קדם. הוא שימש לבישום, לבישול ולמרפא, ולא כמרכיב בקטורת.
בימי הביניים ייחסו לו תכונות שונות, למשל השפעה על רגשות ואף שימושים רפואיים לתקופות מסוימות.
במטבח מוסיפים אותו לתבשילים ולמרקים, לדוגמה לריזוטו איטלקי. הוא גם מרכיב בליקר סטרגה.
במטבח הפרסי משתמשים בזעפרן בקינוחים כמו פאלודה וב"גלידת זעפרן". תבלין זה נפוץ גם במאכלים הודים.
ניתן למצוא זעפרן בחנויות ייעודיות, או לגדלו בעציץ אחרי קניית פקעות (בצלוני הצמח).
מסחר בזעפרן התנהל מהמאה ה‑ביניימית עד העת החדשה. ערכו היה גבוה ולעתים הושווה לזהב.
מרכזי גידול היסטוריים כללו איים מול אוסטרליה (כמו אינדונזיה), ברזיל ואיים באוקיינוס האטלנטי.
המאבק על השליטה בנתיבי הסחר והאיים עורר תחרות בין מעצמות אירופה: ספרד, פורטוגל, אנגליה, צרפת והולנד.
ב־1580 הוכרז איחוד הכתרים הספרדי‑פורטוגלי, שחילק אזורי השפעה ונתיבי מסחר במושבות התבלינים.
הגידול המרכזי היום נמצא באיראן, אזרבייג'ן, מרוקו וספרד.
בקצה הטכנולוגיה מנסים לגדל או לייצר זעפרן במקומות חדשים, למשל ניסויים בוורמונט שבארה"ב,
ובהתפתחויות ישראליות במושב בר גיורא נעשו ניסויים בפיתוח זעפרן במעבדה במטרה להוזיל עלויות.
זעפרן הוא תבלין שמופק מהצלקת האדומה של פרח הכרכום.
צלקת היא החלק הדק בתוך הפרח.
הזעפרן מוכר כחוטים כתומים‑חומים או כאבקה.
מקורו הידוע הוא קשמיר שבצפון הודו. השם מגיע מהמילה הערבית שפירושה "צהוב".
זעפרן מאוד יקר. קילו אחד יכול לעלות אלפי דולרים.
זה קורה כיוון שכל פרח נותן רק שלוש צלקות.
הקטיף נעשה ביד. צריך עשרות אלפי פרחים בשביל קילו אחד.
הפריחה היא בחורף המוקדם, באוקטובר‑נובמבר. גשם עלול לפגוע בפרחים.
בעבר השתמשו בזעפרן לבישום, לרפואה ולתבלון.
במטבח מוסיפים אותו לריזוטו ולמרקים. בפרס עושים קינוחים כמו פאלודה וגלידת זעפרן.
אפשר לקנות זעפרן בחנויות מיוחדות. אפשר גם לגדל אותו מפקעות (בצלונים).
מסחר בזעפרן היה חשוב במשך מאות שנים.
הערך הגבוה שלו גרם למדינות להתחרות על איים ודרכי סחר.
המדינות העיקריות שמגדלות זעפרן היום הן איראן, אזרבייג'ן, מרוקו וספרד.
יש ניסויים גם בארצות אחרות, למשל בניו־אינגלנד בוורמונט ובניסויים ישראליים בבר גיורא.
תגובות גולשים