ממצא ברונזה שהתגלה בחוף עתלית, מוזיאון הימי הלאומי בחיפה; ככל הנראה שייך לארבע- או לחמש-חתרית, כ־204, 184 לפנה"ס.
חמש-חתרית הוא השם העברי לספינת מלחמה עתיקה שנקראה ביוונית πεντήρης (פנטֶרס) ובלטינית quinqueremis. היא ירשה את מקומה של התלת-חתרית (טריארה, ספינה עם שלוש שורות משוטים) והייתה ספינת המלחמה הסטנדרטית בים התיכון מסוף המאה ה־4 ועד סוף המאה ה־1 לפנה"ס.
החידוש המרכזי היה שברבים מהמשוטים עמדו שני חותרים (חותר = אדם שמושיט את המשוט), במקום חותר אחד. בכל צד היו כ־90 משוטים, מסודרים בשלושה טורים זה מעל זה. בטור העליון ובטור האמצעי החזיקו שני חותרים בכל משוט, ובטור התחתון, חותר יחיד. כך היו בספינה כ־300 חותרים בסך הכל, מול כ־170 בתלת-חתריות הקודמות.
האייל הקדמי, שנקרא איל ניגוח (ראש קדמי מחוזק), שימש לניגוח הספינות היריבות ולשבירת משוטיהן. על הסיפון עמדו גם חיילי צי, קשתים ומכונות קלע, מכונות ששולחות חצים או אבנים, לשימוש בלחימה על הסיפון (לוחמת סיפונים = קרבות על הסיפון).
עם הזמן, ובעיקר מאז המאה ה־4 לפנה"ס, הופיעו רב־חתריות גדולות וכבדות. התמקצעות בלוחמת סיפונים הדיחה בהדרגה את התמרונים של הניגוח. אחרי קרב אקטיום ב־31 לפנה"ס, כשהים התיכון נשלט על ידי רומי, החמש-חתריות והרב־חתריות פינו את מקומן לספינות קלות ומהירות. ספינות אלה התאימו יותר למשימות שיטור וללחימה נגד פיראטים.
מצא ברונזה בחוף עתלית. היום הממצא נמצא במוזיאון הימי בחיפה.
חמש-חתרית היא ספינת מלחמה עתיקה. היא הייתה בשימוש לפני כ־2,000 שנה.
בספינה היו הרבה משוטים. משוט זהו המשקוף שעוזר לדחוף את הספינה במים. חותר הוא האדם שמושיט את המשוט.
בכל צד היו כ־90 משוטים. בסך הכל היו בערך 300 חותרים. זה הרבה יותר מתלת-חתרית ישנה.
קדמת הספינה הייתה עם חוד חזק בשם איל ניגוח. איל ניגוח עזר לפגוע בספינות אחרות ולמנוע מהן להפליג.
על הסיפון היו גם חיילים, קשתים ומכונות שהטילו חצים או אבנים.
אחרי קרב אקטיום ב־31 לפני הספירה, רומי שלטה בים. אז התחילו להשתמש יותר בספינות קטנות ומהירות. הן היו טובות לשמירה ולמציאת שודדי ים.
תגובות גולשים