חנית

חנית היא כלי נשק המשמש להגנה ותקיפה. היא מורכבת ממוט ארוך ובקצהו חוד עשוי מתכת, אבן או עצם. היא כבדה יותר מכידון (כידון, נשק קצר שמושלך), אך קלה וקצרה מרומח (רומח, חנית ארוכה). החנית יכולה לשמש לנעיצה וגם להטלה.


עדויות לשימוש בחנית נמצאו אצל הומו היידלברגנסיס לפני כ־500,000 שנה. זה הרבה לפני הופעת האדם הנבון כ־100,000 שנים אחורה. ייתכן שהחנית הומצאה עוד לפני כן. לא רק בני אדם השתמשו בחנית: שימפנזים בסנגל יצרו חניתות מענפים כדי לצוד גלגויים (יונקים קטנים) שהתחבאו בחורי עצים. גם אורנגאוטנים נצפו משתמשים בחנית לתפיסת דגים.


במצרים ובתרבויות קדומות אחרות חודי החנית חושלו ממתכות, תחילה נחושת, אחר כך ברזל ולבסוף פלדה. צורת החוד השתנתה מקצה מחודד לפס רחב עלה־צורה. החנית שימשה בשדה הקרב כמכשיר דקירה וכנשק להטלה מרחוק. ההופליטים היו היוונים החמושים בחנית ובמגן עגול (הופליט, חייל כבד של יוון העתיקה). הלגיון הרומאי השתמש בחנית שהחליפה את הפילום (פילום, חנית להטלה). ביפן הפאודלית הסמוראים השתמשו בחנית מסוג יארי (יארי, חנית יפנית) כעתוד ראשי, וקשת היומי (יומי, קשת ארוכה) והחרב (טאצ'י וקטאנה, סוגי חרבות) שימשו כתוספת.

חנית היא מוט ארוך עם חוד בקצה. החוד עשוי אבן, עצם או מתכת. משתמשים בחנית לנעוץ או להטיל אותה.


אבות־אדם קדמונים השתמשו בחנית לפני כ־500,000 שנים. זה הרבה לפני האדם הנבון, שהיה כאן כ־100,000 שנים לפני כן. גם קופים ראו ויצרו חניתות כדי לצוד חיות קטנות.


בימינו הקדומים חידדו חודים ממתכת. החוד השתנה מצורת נקודה לעלה שטוח. חניות שימשו בחיילים בשדה הקרב. ביוון היו חיילים חמושים בחנית ובמגן. ברומא השתמשו בחנית שדומה לפילום, שהוא חנית להטלה. ביפן הסמוראים החזיקו חנית בשם יארי. הקשת והחרב היו איתם גם כן.