חסידה (Ciconia) היא עוף גבוה שגובהו כ־מטר. לה רגליים ארוכות ואדומות ומקור ישר וחד. בתנאים טבעיים היא חיה כ־10, 12 שנים; בשבי חלקן מגיעות עד כ־30 שנה.
הסוג כולל כמה מינים. בשמי ארץ ישראל עוברים בעיקר החסידה הלבנה (Ciconia ciconia) והחסידה השחורה (Ciconia nigra).
בניגוד לרבים מבני סדרת העופות הניזונים מדגים, החסידה אוכלת בעיקר חרקים (ארבה, חרגולים וצרצרים). היא גם צורך בעלי חוליות קטנים: דגים חלשים, דו־חיים, נחשים קטנים, אפרוחים ומכרסמים. החסידה דוקרת לעתים את טרפה במקור, מניפה אותו לאוויר או מרטטת לפני הבליעה.
החסידה מקננת באירופה ובאסיה, וחורפת באפריקה. היא בונה קן גדול שמשמש לה שנים רבות; קוטרו עשוי להגיע ל־1.5, 2 מטרים, ולעיתים הוא מתגדל עד 2, 2.5 מטרים כשהיא משבחת אותו כל שנה. הנקבה מטילה 2, 5 ביצים. הגוזלים פורחים בערך בגיל 60 יום.
רוב החסידות נודדות למרחקים גדולים. נדידתן מאירופה לאפריקה כוללת עד כ־12,000 ק"מ, בקצב של כ־300 ק"מ ביום. דרך הנדידה עוברת לאורך הבקע הסורי־אפריקני ועוברות רבות באזור עמק בית שאן. בלהקות הן דואות, כלומר, עושות מרבי תעופיתן על ידי גלישה בזרמי אוויר חמים (תרמיקות). הן עולות לגובה של 300, 600 מטרים בדרך כלל, ולעיתים מעל קילומטר.
מחקר (מרץ 2024, גרמניה ואוסטריה) הראה שחסידות מסוגלות לשנות את נתיבי הנדידה שלהן לפי הניסיון המצטבר, לא רק לפי קידוד גנטי.
החסידות נוטות לשוב לאותו קן ולעיתים נשארות עם אותו בן/בת זוג לכל החיים. כ־70% ממקרי גוזלים לא שורדים את מסע הנדידה.
ביחס לשינויי האקלים, יש חסידות שנשארות לחורף באירופה ומקבלות מזון מאדם. זה מקטין את צריכת האנרגיה שלהן, אך משנה את האיזון האקולוגי.
באירופה אוכלוסיית החסידות בירידה, בעיקר במערב ובמרכז. גורמי סיכון כוללים פגיעות בחוטי חשמל, כלי רכב, טיסות, ייבוש ביצות, זיהום מים ושימוש בחומרי הדברה. באזורים אחרים גם יורים בהן.
במצרים העתיקה החסידה זכתה להערכה וסומלה כחיבור בין אב לבנו.
ביוון העתיקה הענישו מי שפגע בחסידות.
בפולקלור הנוצרי החסידה סימלה צניעות, ובקשר לבשורה ולבוא האביב. באגדה החלה להיקשר להבאת תינוקות, שכן החסידות שבות לאירופה בתחילת האביב. חבל אלזס בצרפת משתמש בה כסמל מקומי.
החסידה מוזכרת מספר פעמים בתנ"ך. במסורת הפרשנית התעורר ויכוח על זיהויה והשלכות כשרותיה. רבנים בלטו בדיון, למשל רס"ג (רס״ג) ורש"י, והדיונים נמשכו בימי הביניים. בסופו של דבר רוב הפוסקים קיבלו שה־Ciconia אסורה לאכילה. ניתוח אנטומי בחסידה לבנה הראה היעדר זפק מובהק וקיום אצבע נוספת, וזה הוזכר בדיוני ההלכה.
ביהדות אתיופיה יש לחסידה משמעות סמלית, והיא מופיעה גם בשירים שנוהגו לשיר לילדים למראה החסידות הנודדות.
חסידה היא ציפור גדולה בגובה של בערך מטר. יש לה רגליים ארוכות ומקור ישר. היא חיה כ־10, 12 שנים בטבע.
יש כמה סוגי חסידות. בארץ עוברים בעיקר החסידה הלבנה והחסידה השחורה.
החסידה אוכלת חרקים רבים, כמו ארבה וחרגול. היא גם אוכל דגים קטנים, צפרדעים ומכרסמים.
חסידות בונות קנים גדולים על עצים או על עמודים. הקן יכול להיות במרחב שנים רבות.
הן מטילות 2, 5 ביצים. הגוזלים עוזבים את הקן אחרי כ־60 יום.
"נדידה" היא מסע ארוך של ציפורים ממקום למקום.
חסידות נודדות מאירופה לאפריקה. הן עפות בקבוצות גדולות וגלישה בזרמי אוויר חמים עוזרת להן לטוס רחוק.
רבים מהגוזלים אינם שורדים את המסע.
בזמן שינויי מזג האוויר, חלק מהחסידות נשארות באירופה. אנשים לפעמים מאכילים אותן, וזה משנה את חיי הטבע סביבן.
החסידות נפגעות מחוטי חשמל, ייבוש ביצות וזיהום. לפעמים יורים בהן.
בתרבויות רבות החסידה חשובה. במצרים העתיקה כיבדו אותה. באירופה הקשר בינה לבין בוא האביב והולדת תינוקות עומד בפולקלור.
החסידה מופיעה בתנ"ך ובמסורת. אנשים דיברו רבות על איזה ציפור זו והאם אפשר לאכול אותה. בקהילות מסוימות יש לה גם משמעות בסיפורים ושירים.
תגובות גולשים