חקר התרגום

חקר התרגום (Translation Studies) הוא תחום בין-תחומי החוקר תיאוריות, שיטות ותהליכים של תרגום בכתב ובעל-פה.

התחום עושה שימוש בכלים מסמיוטיקה (חקר סימנים ומשמעות), חקר תרבות, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, חקר הספרות, בלשנות ומדעי המחשב.
מטרתו לתאר את תרגום כמערכת חברתית ולהבין את האסטרטגיות שהמתרגמים נוקטים כדי ליצור תרגום.


חלק מהמטרות העיקריות הן:
- להחליט מתי טקסט נחשב לתרגום ומתי למקור.
- לזהות מאפיינים לשוניים של טקסטים מתורגמים לעומת מקורות.
- להבין את יחס החברה לתרגומים ואת הזהות החברתית של המתרגם.
- לחקור שיטות תרגום (אסטרטגיות) והאם הן דומות בין שפות.
- לתאר את התהליך הקוגניטיבי שבין טקסט בשפה זרה לתרגום המוגמר.
- לבחון בעיות כמו תרגום טקסטים דתיים, פערים תרבותיים, ומשקל וחריזה בטקסטים ספרותיים.


ניסיונות לניתוח תרגום קיימים מאז העת העתיקה. נמצאו תרגומים במסופוטמיה ושדונו בתרגום כבר ברומא הקדומה.
בתרבות היהודית דיברו על תרגום עוד בזמן תרגום השבעים, הראשון לתנ"ך שנעשה במאות לפני הספירה.

עד אמצע המאה ה-20 המחקר היה בעיקר נורמטיבי, כלומר ניסח כללים כיצד לתרגם.
מאוחר יותר התחום הפך לתיאורי ותאורטי: חקר התרגום המודרני צמח במזרח אירופה בשנות ה-50, עם קבוצת הפורמליזם הרוסי.
במערב קידמו את התחום חוקרים כמו ניידא, וין ודרבלנה ואחרים שהחלו לדבר על "שקילות" (equivalence), התאמת המשמעות בין שפות.

ג'יימס ס'. הולמס תרם למיסוד התחום והציע שם באנגלית. הוא קידם כיווני מחקר וייסד ביטאון בינלאומי למחקר התרגום.
בישראל פעלו איתמר אבן-זהר וגדעון טורי לפיתוח התחום ולהצבתו באקדמיה. טורי כתב גם על נורמות תרגום לעברית.


חוקרי התרגום מצאו שהתופעה כוללת כמה נקודות חשובות:
- "פסידו-תרגום" הוא טקסט שנכתב כך שייראה כתרגום אך אינו כזה במקור.
- קיימת "שפה תרגומית" (translationese), מבנים ומילים שמופיעים בעיקר בתרגומים.

המחקר מתאר תופעות אלה מבלי לשפוט תמיד מהו תרגום "טוב". בדיון השיטתי יש שתי גישות ניגודיות:
1) תרגום ש"משכיח" את תחושת התרגום אצל הקורא, כלומר מתקרב לשפת היעד.
2) תרגום השומר על הזרות של המקור, כדי שהקורא ירגיש שהטקסט מגיע מתרבות אחרת.


במאות ה-70 הוקם מסלול לחקר התרגום באוניברסיטת תל אביב על ידי אבן-זהר.
גדעון טורי היה ממובילי המחקר בישראל וערך עבודות מרכזיות על נורמות תרגום.
לימודי תארים רשמיים בחקר התרגום מתקיימים כיום בעיקר באוניברסיטת בר-אילן.

התחום ממשיך לחקור סוגיות עכשוויות, כגון תרגום בידי אדם מול תרגום ממכונה (Machine Translation), והיחסים בין תרגום, תרבות ושפה.

חקר התרגום הוא בדיקה של תרגום בין שפות. תרגום הוא העברת טקסט משפה אחת לאחרת.

התחום לומד איך מתרגמים, אילו טעויות קורות ואיך לתרגם טקסטים חשובים בעדינות.
הוא שואל למשל: מתי טקסט הוא באמת תרגום? ואיך משנים מילים משפה לשפה?


החוקרים רוצים לדעת מי יכול להיות מתרגם. הם בוחנים שיטות תרגום.
הם גם חוקרים איך מתרגמים שומרים על משמעות ועל צורת הטקסט.


אנשים תרגמו כבר לפני אלפי שנים.
יש תרגומים מהעת העתיקה, כמו תרגום השבעים לתנ"ך.
במאה ה-20 התחילו ללמוד את התרגום כמדע.
ג'יימס הולמס עזר לתת שם לתחום הזה.
בישראל פעלו איתמר אבן-זהר וגדעון טורי.


יש טקסטים שנראים כמו תרגום אך אינם כאלה. קוראים לזה פסידו-תרגום (טקסט שמעמידים אותו כתרגום).
יש גם "שפה תרגומית", מילים וביטויים שמופיעים בעיקר בתרגומים.


באוניברסיטת תל אביב ואחרים לומדים ומלמדים חקר התרגום.
בתארים מתקדמים יש תוכניות בישראל, כולל באוניברסיטת בר-אילן.