טנטורה

טַנְטוּרָה (בערבית: אלטנטורה) היה כפר ערבי על חוף הים התיכון, דרומית לחוף הכרמל וכ־5 ק"מ מצפון-מערב לזכרון יעקב. הכפר קם בתקופה העות'מאנית. במלחמת העצמאות תושביו ברחו או גורשו ובתי הכפר נהרסו. יש מחלוקת רחבה לגבי טענות שהועלו על רצח המוני בכפר בזמן הכיבוש.


השם קשור לתל דור ולמסורות מקומיות שונות. בתקופות שונות נמל הכפר שימש לייצוא, ובמאה ה־18 והמאה ה־19 הוא היה מקום עגינה לסירות ומסחרי חשוב במישור החוף. בסוף המאה ה־19 המקום הכיל כאלף איש ובסיומו נבנו בו מבנים כמו מזגגה (מפעל זכוכית) שהפך למוזיאון ארכאולוגי ימי.


לקראת סוף המאה ה־19 אדמונד רוטשילד יזם מפעל זכוכית במקום. ב־1920 ניתנה זיכיון לניסיון להקים כפר דייגים שיושב על ידי קבוצות דיג מקצועיות.


בימי המנדט הבריטי טנטורה הייתה חלק מנפת חיפה. ב־1945 תושבי הכפר היו כ־1,490 איש. בתקופת מלחמת העצמאות הכפר שימש כבסיס ימי שממנו עברה אספקה לכפרים בסביבת הכרמל. המונח "המנדט" כאן פירושו שלטון בריטי באזור לפני קום המדינה.

במהלך מבצע נמל ב־מאי 1948 כבשה חטיבת אלכסנדרוני את הכפר. ההתקפה הובילה להרג של לוחמים משני הצדדים ולנטישת רוב התושבים. חלק מהאוכלוסייה הועבר לפוריידיס ואז לטולכרם. על אדמות הכפר הוקמו לאחר מכן מושב דור וקיבוץ נחשולים.


הפרשה שהתעוררה בעיקר בשנות התשעים קשורה בעבודת מחקר של תדי כ"ץ. הוא טען כי חיילי חטיבת אלכסנדרוני רצחו כמאתיים גברים בלתי חמושים. ההאשמות גררו תביעות דיבה, פשרה משפטית שבה כ"ץ חתם על התנצלות, ובסופו של דבר ויכוח ציבורי ואקדמי גדול.


אוניברסיטת חיפה פסלה את עבודת גמרו של כ"ץ, בעקבות השוואת עדויות וממצאים שסופקו לחברי הוועדה האקדמית. ותיקי החטיבה תבעו אותו, ובסופו של דבר הושגה פשרה חוקית. אילן פפה תמך בכ"ץ וטען שהעבודה אמינה, ואילו נוסח הפסילה ציין "פערים בדרגת חומרה גבוהה".


ההיסטוריון יואב גלבר טען שאין ראיות לטבח מיסודו המיוחס על ידי כ"ץ. לפי דוחות צה"ל וחשבונות אחרים, נהרגו בקרבות כ־52 תושבים במהלכים של ההגנה על הכפר, והמספרים הסותרים נובעים מהשוואות שונות בזמני המדידה.


בני מוריס הגיע למסקנה מורכבת. הוא טוען שאין תיעוד ברור לטבח רחב היקף כפי שטען כ"ץ, אך גם אומר שבשטח התרחשו מעשי אלימות שהם פשעי מלחמה. מוריס מדגיש שהסתמכות על זיכרון אחרי שנים יוצרת בעיות אמינות, אך לא שולל אירועים אלימים בקנה מידה מסוים.


בחלק מהעדויות הפלסטיניות נטען על מעשי רוצח והוצאות להורג. הפרשה לא הופיעה כאינספור במורשת הפלסטינית עד לפרסום עבודתו של כ"ץ.


בשנת 2022 יצא הסרט "טנטורה" בבימוי אלון שוורץ. בסרט מושמעים קטעים מההקלטות שעליהן התבסס כ"ץ ונראים ראיונות עם ותיקי החטיבה. הסרט החזיר את הנושא לדיון הציבורי והפולמוס על האירועים בכפר.

בכל הוויכוח נותרו מחלוקות בין היסטוריונים, עדויות ומסמכים. מספר עובדות ברורות הן: הכפר היה יישוב חוף מעורב בהיסטוריה עתיקה, הוא נותר ריק אחרי 1948, ואדמותיו נשאו ליישובים יהודיים חדשים.

טנטורה היה כפר קטן על חוף הים, ליד זכרון יעקב. הכפר היה ישן והוקם בתקופה העות'מאנית.


שמו קשור לתל דור ולנמל קטן. פעם יצאו ממנו סירות סחורות.


בסוף המאה ה־19 ניסו להקים שם מפעל זכוכית. המבנה היום הוא מוזיאון ארכאולוגי ימי.


ב־1945 חיו בכפר כ־1,490 אנשים. "המנדט" היה תקופת שלטון בריטי באזור.

ב־1948, בזמן המלחמה, רבים עזבו את הכפר. "פליטים" הם אנשים שנאלצו לעזוב את ביתם. אחר־כך הוקמו על האדמה יישובים חדשים, כמו דור ונחשולים.


יש מי שטוען שהיה טבח. טבח פירושו רצח גדול של אנשים. אחרים חוקרים אומרים שייתכן שהיו מקרי אלימות, אך לא בהיקף שנטען.


חוקר בשם תדי כ"ץ כתב עבודה שטענה על המקרה. חלק מהאנשים תבעו אותו בפני משפט. היסטוריונים אחרים, כמו יואב גלבר ובני מוריס, בדקו את המסמכים והגיעו למסקנות שונות.


בשנת 2022 הופיע סרט שנקרא "טנטורה". הסרט החזיר את העניין בפרשה והביא לשיח ציבורי חדש.

הסיפור של טנטורה נשאר שנוי במחלוקת. יש עובדות ברורות: זה היה כפר על החוף, בשנת 1948 רוב האנשים עזבו, והיום יש שם אתרים חדשים ומוזיאון.