טריאתלון

טריאתלון הוא ענף ספורט המשלב שלושה מקצים: שחייה, רכיבה על אופניים וריצה. המתחרים נקראים טריאתלטים (ספורטאים שעושים את שלושת המקצים).

תחרויות טריאתלון שונות זו מזו לפי המרחקים. קיימים סוגים תקניים כמו מרחקי נוער, מקצי אולימפיים ומירוצי "איש הברזל" (מרחק ארוך מאוד). בנוסף יש גרסאות מיוחדות רבות.

אירוע דומה לטריאתלון התקיים לראשונה ב-1974 על ידי מועדון אתלטיקה בסן דייגו. סדר המקצים שונה מאז ממניעים בטיחותיים. תחרות ה"איש הברזל" הראשונה נערכה ב-1978 בהוואי והפכה לדוגמא למרוצים ארוכים דומים.
איגוד הטריאתלון העולמי (ITU) הוקם ב-1989. הטריאתלון הוכר בענפי האולימפי לראשונה באולימפיאדת סידני (2000). כיום מתקיימות אלפי תחרויות ברחבי העולם.

האירוע המודרני הראשון שנקרא טריאתלון התקיים במישן ביי, סן דייגו ב-25 בספטמבר 1974. האירוע אורגן על ידי חברי מועדון האתלטיקה והשתתפו בו כ-46 ספורטאים.

המתחרים מגיעים כשעה לפני ההזנקה להכין את "אזור ההחלפה". זהו שטח שבו שמים את האופניים, הבגדים והציוד.
במרוצים עם נקודות החלפה שונות יש שני אזורים: משחייה לאופניים (T1) וממאופניים לריצה (T2). זמן ההחלפה נספר כחלק מהתוצאה.

השחייה מתבצעת בדרך כלל במים פתוחים: ים, אגם או נחל. הזנקה יכולה להיות קבוצתית או כוללת את כל המתחרים בבת אחת. מסלול השחייה מסומן במצופים, והסיום קרוב לאזור ההחלפה.

בהחלפה הראשונה מחליפים ביגוד שחייה בציוד רכיבה. יש בגדי טריאתלון מתאימים לשחייה ולרכיבה שמקצרים זמן החלפה. לאחר היציאה עם האופניים מגיע שלב הרכיבה, שלרוב גם הוא הוא סביב מסלול סגור.

ההחלפה השנייה כוללת החזרת האופניים למעמד, הסרת הקסדה והסרת נעלי האופניים (או החלפתן לנעלי ריצה). לאחר מכן מתחיל מקצה הריצה.

חלק מחוקי התחרות קובעים האם מותר "דראפטינג", היצמדות לרוכב אחר כדי לחסוך רוח ואנרגיה. ברבים מהמרוצים אסור דראפטינג, אך במשחקים האולימפיים ובתחרויות מסוימות מותר.

כי מדובר בתחרות משולבת, טריאתלטים מתאימים את הטכניקות שלהם כך שישמרו אנרגיה לשלב הבא. הבחירות האלה חשובות להישגים.

בשחייה בטריאתלון משתמשים פחות ברגליים מאשר בשחייה בבריכה רגילה, כדי לא לשחוק את הרגליים לקראת הרכיבה והריצה. במים פתוחים יש גלים ומערבולות, וטריאתלטים משנים סגנון לפעמים כדי לשמור אנרגיה.
הם גם מתרגלים לשחייה בים פתוח. במים קרים משתמשים לעתים בחליפות שחייה מיוחדות (חליפות "Aquablade") ששומרות חום, מגבירות ציפה ומקטינות חיכוך.

במרוצי טריאתלון רבים אסור דראפטינג (היצמדות לרוכב). איסור זה מעלה את הקושי ומקרב את הרכיבה ל"מרוץ נגד השעון", כל אחד נגד הזמן. טריאתלטים בוחרים לעתים סיבוב דוושות מהיר והילוכים נמוכים כדי לשמור על רגליים לריצה.

הריצה היא המקצה האחרון. הרגליים עייפות אחרי השחייה והרכיבה, ולכן בתחילת הריצה מופיעה לעתים תחושת "רגלי בטון", הרגליים נראות ככבדות. התחושה חולפת לאחר כמה מאות מטרים. אימונים כוללים מעת לעת מעבר מהרכיבה לריצה כדי להתרגל.

מדי שנה מתקיימות מאות עד אלפי תחרויות טריאתלון ברחבי העולם. בין ההן יש מרוצים ארוכים כמו איש הברזל ותחרויות אולימפיות.

איגוד הטריאתלון הישראלי מונה מעל 2,000 חברים. האיגוד מארגן כ-15 אירועים בשנה. העונה מתחילה במרץ, והאליפות הארצית נערכת בסוף השנה באילת. פעילות הנבחרות כוללת מחנות אימון ותחרויות בארץ ובעולם.

יש בישראל תחרויות שונות במרחקים שונים, כולל אירועים לנוער ולמבוגרים.

קיימות אגודות תחרותיות ועממיות. חלקן מתמקדות בפיתוח ילדים ונוער, וחלקן בפעילות לכל הגילאים.

טריאתלון הוא תחרות עם שלושה חלקים: שחייה, רכיבה על אופניים וריצה. המתחרים נקראים טריאתלטים (ספורטאים שעושים שלושה חלקים).

יש מרוצי מרחקים קצרים וארוכים. המרוץ הארוך מאוד נקרא "איש הברזל".

האירוע הראשון המודרני התקיים ב-1974 בסן דייגו. מרוץ "איש הברזל" הראשון היה ב-1978 בהוואי. ארגון עולמי לטריאתלון נוצר ב-1989. הטריאתלון הפך לענף אולימפי ב-2000 באולימפיאדת סידני.

לפני ההתחלה מכינים "אזור החלפה". שם שמים את האופניים, הבגדים והקסדה.
השחייה נעשית בדרך כלל בים או באגם. אחרי השחייה רצים לאזור ההחלפה ומשנים לציוד רכיבה.
בהחלפה השנייה מחזירים את האופניים ומתחילים לרוץ.

שחייה בטריאתלון נעשית במים פתוחים. לפעמים משתמשים בחליפה מיוחדת (חליפת שחייה) שמחממת ועוזרת לצוף.

בחלק מהמרוצים אסור להיצמד לרוכב אחר. ההיצמדות נקראת דראפטינג (היצמדות כדי לחסוך רוח).

הריצה היא החלק האחרון. בתחילתה הרגליים יכולות להרגיש כבדות. אחרי כמה דקות הגוף מסתגל והתחושה חולפת.

יש בישראל אגודות ותחרויות. יש איגוד עם אלפי משתתפים. מדי שנה מתקיימים אירועים ולמועדונים יש תרגולים לנוער ולילדים.