ידיעה

ידיעה היא ההכרה הוודאית של אדם שטענה מסוימת אמיתית. זאת בניגוד לסברה, שהיא אמונה שדבר מה נכון אך ללא ודאות.

הידיעה נשענת על מידע המאוחסן בזיכרון סמנטי, זיכרון של עובדות וידע כללי, חלק מהזיכרון המפורש לטווח הארוך.

אפלטון הגה הגדרה מקובלת של ידיעה. לפי הגדרה זו יש שלושה תנאים שצריכים להתקיים כדי שאדם s ידע ש־p:
1. s משוכנע ש־p אמיתית. כלומר לא קיימת לו ספקות לגבי הטענה.
2. p אמיתית. כלומר הטענה אכן נכונה.
3. ל־s יש צידוק באמונתו ש־p. צידוק הוא סיבה או הוכחה שמצדיקה את האמונה.

בשנת 1963 הציג אדמונד גטייה דוגמאות שהראו שייתכן שכל שלושת התנאים יתקיימו ועדיין לא נדמה שאדם באמת ידע. דוגמה פשוטה: אדם רואה פסל על ראש ההר ומניח שזה סוס. בפועל יש בעל חיים אחר למרגלות הפסל, עכבר. הטענה "יש בעל חיים על ההר" היא נכונה, והאדם סבור זאת ומצדק את אמונתו בחושיו. למרות זאת, איננו רוצים לומר שהוא באמת ידע שיש שם בעל חיים כפי שהוא חשב.

לאור מקרים כאלה טען גטייה שהתנאים של אפלטון הם הכרחיים אך כנראה לא מספיקים. אחד הכיוונים לפתרון הוא אינטרנליזם. אינטרנליזם אומר שצידוק צריך להסתמך על התהליכים הפנימיים שהביאו אדם להאמין, תהליכים קוגניטיביים או ביולוגיים, ולא רק על היסק לוגי. היסק לוגי הוא קבלת מסקנה מתוך הנחות באופן תקף.

ידיעה היא לדעת בוודאות שמשהו נכון. סברה היא אמונה בלי ודאות.

ידיעה מבוססת על זיכרון סמנטי. זיכרון סמנטי הוא המקום במוח שבו שומרים עובדות וידע.

הפילוסוף אפלטון אמר שיש שלושה דברים שצריכים להיות כדי שיהיה ידע:
1. האדם בטוח ש־p נכון.
2. ה־p באמת נכון.
3. לאדם יש צידוק, כלומר סיבה טובה להאמין בזה.

אדמונד גטייה נתן דוגמה שהראתה בעיה. מישהו רואה פסל על ההר וחושב שזה סוס. בפועל יש עכבר למטה. המסקנה "יש בעל חיים על ההר" נכונה, אך לא ברור שהאדם ידע זאת כפי שחשב.

ניסיון לתקן את הבעיה קורא אינטרנליזם. אינטרנליזם אומר שצריך לבדוק את המחשבות וההתהליכים הפנימיים שהביאו לאמונה, ולא רק לבדוק אם ההיסק נכון.