יהדות סוריה

יהודים חיו בסוריה מאז ימי בית שני, במיוחד בדמשק ובחלב (שנקראה אצל היהודים "ארם צובא"). ביישובים נוספים, כמו אפאמיה ודורה אירופוס, נמצאו עדויות ארכאולוגיות ובתי כנסת. בבית הכנסת בדורה אירופוס נשמרו ציורי קיר מצוינים המתארים סצנות מן התנ"ך.

במאה ה-7 נכבשה סוריה בידי הערבים המוסלמים. באותה תקופה חיו בדמשק אלפי יהודים. בתקופת האומיה דמשק הייתה בירת הח'ליפות, ומצבה של יהדות הסביבה השתפר לפרק זמן מסוים. בתקופות מאוחרות יותר הקהילות המשיכו להתקיים תחת שלטונות שונים, כולל הממלוכים, שאילצו יהודים מאזורים קטנים להתמקם בדמשק ובחלב.

לאחר גירוש ספרד ב-1492 הגיעו לסוריה עולים שהגדילו את הקהילות, ובתקופה העות'מאנית הייתה בדמשק קהילה גדולה המורכבת מספר קבוצות: ספרדים, מוסתערבים (יהודים דוברים ערבית), יוצאי סיציליה וקראים. במאה ה-19 גדל מספר היהודים, אך חוו גם פרעות ותקריות אנטישמיות, כמו "עלילות דמשק" ב-1840.

מ-1900 ועד שנות ה-30 גדלה האוכלוסייה והגיעה לעשרות אלפי יהודים. אחרי מלחמת העולם הראשונה והקמת המנדט הצרפתי השתנו התנאים, וחלק מהיהודים התחילו לעלות לארץ ישראל. בשנים 1947, 1948 חלו פרעות קשות, רכוש נשרף וקהילה גדולה ברחה. לפני בריחת ההמונית חיו בסוריה כ־30,000 יהודים; לאחריה נשארו אלפים בודדים.

לאחר הקמת מדינת ישראל הוטלו על יהודי סוריה מגבלות, ונאסר עליהם לצאת המדינה למשך שנים. מאז שנות ה-70 ועד שנות ה-90 חלק מהיהודים הוברחו או הורשו לצאת, לעתים בתנאים קשים ובאובדן רכוש.

בשנות ה-2000 והעימותים שבאו לאחר מכן נגרם נזק לקברי הקהילה ולבתי הכנסת. בית הקברות היהודי בדמשק נהרס בשנים האחרונות, ובית כנסת ליד ג'ובר נהרס במלחמת האזרחים.

הקהילות הגדולות היו חלב (ארם צובא) ודמשק. בתחילת המאה ה-20 היו בסוריה עשרות אלפי יהודים; לפי מפקדים במאה ה-20 המספרים השתנו חדות: למשל ב-1943 היו בדמשק כ-11,000 ובחלב כ-17,000. במהלך המאה ה-20 ההיקף ירד מאוד. הערכות מצביעות על מספר קטן מאד של יהודים שנותרו בסוריה בתחילת המאה ה-21.

במאה ה-20 עלו לספרות שונות עשרות אלפי יהודים מסוריה. תחת השלטון הבריטי והמוסדות הציוניים פעלו מבצעים וסוכנויות להעלאת יהודים. עד קום המדינה עלו לארץ כ-10,000 יהודים מסוריה; עליות המשיכו גם לאחר מכן, ומשפחות סוריות התיישבו במספר ערים בישראל, כשחולון היא דוגמה בולטת.

אחרי מלחמת ששת הימים חיפשו צעירים סוריים דרכים לצאת את המדינה. מבצעים סודיים הבריחו חלקם לביירות ומשם לישראל.

תחת משטר אסד חלו תחושות מעורבות: מצד אחד נשמרו חיים יהודיים מסוימים, ומצד שני היו דחפים אנטי-ישראליים שהקשו על הקהילה. באמצע שנות ה-90 הותר ליהודים לצאת מסוריה בתנאים, ורבים עברו לארצות הברית ולישראל.

בתחילת 2025 נותרו בסוריה רק מספר מועט של יהודים מבוגרים, לפי הדיווחים.

קיים ארגון של יוצאי דמשק בישראל שפועל מאז שנות ה-40 לסייע בקליטת עולים ולשמר את המורשת. הארגון מתעד מוזיקה, נוסחי תפילה וחפצים, ומנסה להקים בית מורשת.

בחולון פועל מרכז מורשת ליהדות סוריה ולבנון, בו מרוכזים חפצים וסיפורים של הקהילה.

בקהילה נהגו לשים את שם האב כשם משפחה. כשנבחרו שמות משפחה קבועים, נוצרו וריאציות רבות בתעתיק הערבי-יהודי. דוגמאות לכך הן שינויים באותיות ובתוספות כמו "אל-" (ה' בערבית).

יהודים חיו בסוריה כבר לפני אלפי שנים. הערים החשובות היו דמשק וחלב. בחפירות נמצאו בתי כנסת וציורים ישנים מאוד.

בשנת 636 נכבשה סוריה בידי ערבים מוסלמים. בהמשך דמשק הייתה בירת אימפריה לזמן מה. יהודים המשיכו לחיות בעיר וללמוד תורה.

ב-1492 הגיעו לסוריה יהודים מגירוש ספרד. בתקופה העות'מאנית גדלו הקהילות. המעמד של היהודים נקרא "ד'ימי" - זה אומר מעמד נחות.

במאה ה-20 חיו בסוריה עשרות אלפי יהודים. אחרי מלחמות ומתחים רבים רבים עזבו. רבים עלו לישראל ולמדינות אחרות.

הקהילות העיקריות היו בחלב ודמשק. במהלך המאה ה-20 המספרים ירדו מאוד.

אלפי יהודים עלו לארץ לפני ובסמוך להקמת מדינת ישראל. חלק גדול מהם התיישב בתל אביב וחולון.

מאמצע המאה ה-20 יצאו יהודים מסוריה בהברחה ובמבצעים סודיים. בשנות ה-90 הורשו רבים לצאת בתנאים.

כיום נשארו בסוריה רק כמה יהודים בודדים.

בישראל פועלים ארגון יוצאי דמשק ומוזיאון בחולון. הם שומרים חפצים, שירים וסיפורים מהקהילה.

הרבה משפחות השתמשו בשם האב כשם משפחה. לכן נוצרו שמות שונים ודומים.