יוהנס רויכלין (1455, 1522) היה פילוסוף והומניסט גרמני, ממובילי ההבראיזם (לימוד נוצרי של העברית והיהדות). הוא קידם לימודי יוונית ועברית באוניברסיטאות והשפיע על התפתחות גישות תיאולוגיות בשלהי ימי הביניים ותחילת הרפורמציה.
רויכלין נולד בפפורצהיים ולמד בפרייבורג דקדוק, פילוסופיה ורטוריקה. קיבל תארים אקדמיים ועבד כיועץ ומרצה בחצרות דוכסים. בילה תקופות ברומא ופגש שם מלומדים כגון פיקו דלה מירנדולה. למד עברית מפי מורים יהודים, בין היתר יעקב בן יחיאל לואנס ועבדיה ספורנו, ושילב ידיעות אלו בעבודתו.
רויכלין ניגן את לימודי העברית בשתי דרכים עיקריות: מחקר פילולוגי, בניית כלי עבודה ללימוד לשון המקור, ואז לימוד מדעי היהדות ופרשנות, ובמיוחד קבלה (תורת סוד יהודית). הוא טען שיש לקרוא את המקורות בעברית ולא להסתמך רק על הוולגטה (תרגום הלטיני הישן של התנ"ך). ספרו Rudiments of Hebrew היה חידוש: ספר עברית ראשון שנכתב במיוחד לנוצרים, והוא הציע גישה הומניסטית ללימוד העברית.
רויכלין גם עסק בקבלה והאמין שהיא כלי שיאפשר הבנה עמוקה של האל. שתי עבודותיו הקבליות החשובות הן "על השם מפורש" (1494) ו"על חכמת הקבלה" (1517). בחיבוריו הוא ניסח רעיונות שהקרינו את השפה העברית ואת מושגי הקבלה בהקשר נוצרי.
למרות שהיה נוצרי אדוק, רויכלין גילה יחס של הערכה למוריו היהודים ולמסורת הרבנית. הוא ציטט ומסמך מחקרים על בסיס כתבים יהודיים, ולעתים ביקר תרגומים נוצריים שראו בו סכנה להבנת הטקסט המקורי. יחד עם זאת, יחסו היה מורכב: הוא תמך בשוויון אזרחי ליהודים, אך לעתים הביע עמדה נגדית שקשורה לאמונתו הנוצרית.
בשנת 1509 נפתחה מחאה על יוזמות להשמדת כתבי היהדות, בראשות יוהנס פפרקורן. רויכלין התייצב נגד שריפת הספרים וכתב תגובות נגד פפרקורן, כולל החיבור "ראי העיניים" (1511). מאבק זה נקרא "מלחמת הספרים". האינקוויזיציה (בית משפט דתי שעסק בכפירה) פתחה הליכים נגדו, אך בסופו של דבר ועדות שונות זיכו אותו תחילה. עם זאת, בעקבות לחצים פוליטיים ואי-שילוב בין אלמנטים ברפורמציה, חלק מהזיכויים בוטלו והפרשה הלכה והסתעפה.
רויכלין טען שהבניית ידע בלשון המקור חשובה לנצרות. לכן יש לשמר גם את כתבי היהדות, לאו דווקא בשם אהדה ליהודים בלבד, אלא מפני שהחומר משרת לימוד ותאולוגיה נוצרית. טיעוניו כללו גם עמדות משפטיות לגבי זכויותיהם של היהודים כאזרחים וכנשנים תחת סמכות הקיסר.
יוהנס רויכלין (1455, 1522) היה לומד גרמני שאהב ללמוד שפות עתיקות.
הוא למד יוונית ולעברית. מורים יהודים לימדו אותו עברית.
רויכלין כתב ספרים שלמדו נוצרים עברית. קבלה (תורת סוד יהודית) עניינה אותו. הוא חשב שעברית עוזרת להבין את הטקסטים הדתיים.
היו לו מורים יהודים והוא העריך אותם. הוא רצה ששיעורי עברית ילמדו באוניברסיטאות.
בשנת 1509 הייתה דעה שרוצים לשרוף ספרים יהודיים. רויכלין נאבק נגד שריפת הספרים. בגלל זה התפתח דיון גדול והוא הובא למשפט דתי שנקרא אינקוויזיציה (בית משפט דתי). בתחילה זוכו, אבל הפרשה המשיכה להתגלגל.
הוא חשב שצריך לשמור על ספרים ישנים. כך אפשר ללמוד יותר על האל ועל ההיסטוריה.
תגובות גולשים