"יוון תחת שלטון האימפריה הביזנטית" מתארת את התקופה שבה חלקים מיוון היו חלק מהאימפריה הרומית המזרחית, המכונה גם האימפריה הביזנטית.
המעבר מהאימפריה הרומית לאימפריה הביזנטית אינו מצוין בנקודה אחת. מבחינה דתית נחשבת עליית קונסטנטינוס ב-324 כציון דרך, כי הנצרות החלה לקבל מעמד מיוחד. מבחינה מדינית, מותו של תאודוסיוס הראשון ב-395 סימן את החלוקה הסופית של הקיסרות למערבית ולמזרחית.
יוון נשארה בחלק המזרחי. המרכזים המנהליים והצבאיים הועברו לסלוניקי ולערים אחרות. בתקופה של יוסטיניאנוס הראשון האימפריה התרחבה וחיי הערים, ולעתים הפוליס (עיר-מדינה), המשיכו לשגשג.
מילוי המאה ה-6 וה-7 הביא גלות וזעזועים: נדידת עמים ופלישות של סלאבים, אווארים ובולגרים פגעו בשליטה הביזנטית.
באמצע המאה ה-7 האימפריה אורגנה מחדש לתמות (תמות = מחוזות צבאיים), שתרמו להתייצבות השליטה באזור. עד המאה ה-10 האזור חווה שגשוג תחת שושלת מקדונית; ערים כמו סלוניקי גדלו מאוד.
במאות ה-11, 12 הציפו את האימפריה איומים נוספים: הנורמנים מצפון־מערב והסלג'וקים באסיה הקטנה. בקשת עזרה ממערב הובילה, בין השאר, להשתתפותם של מערביים במלחמות ולהתרחבות מסעי צלב באזור.
ב-1204 הצלבנים כבשו ונבזזו את קונסטנטינופול. נוצרה האימפריה הלטינית וחלו שליטים פרנקים ביוון (פרנקוקרטיה). קיסרות ניקאה שימשה מרכז גולה, ומיכאל השמיני פלאולוגוס השיב את הקיסרות ב-1261. עם זאת, השליטה הביזנטית ביוון נשארה חלקית.
מאוחרי המאה ה-13 המצב הדרדר עקב עליות כוחן של ממלכות סרביה ובולגריה, ולבסוף התקדמות העות'מאנים. קונסטנטינופול נפלה ב-1453. אתונה נכבשה אחר כך, ורוב שטחי יוון עברו לשליטה העות'מאנית במאה ה-15 ובתחילת המאה ה-16.
החיים התרבותיים ביוון המשיכו להיות יווניים מבחינת שפה ומסורת. הקיסר הרקליוס ביטל חלק מתארי הרומאיות ובחר בתואר הבאילאס (בסילאוס, כלומר "מלך" ביוונית). הלטינית איבדה מקום מרכזי לטובת היוונית הביזנטית.
הנצרות הפכה לדת הרשמית. קונסטנטינופול היה מרכז דתי חשוב, ופטריארך הקונסטנטינופול הוכר כראשון בין ראשי הכנסיות המזרחיות. בשנת 733 חלקים מהכנסייה היו תחת סמכות פטריארכיה זו.
הפגאניזם (הדתות הרבות־אלים של יוון ורומי) דעך בהדרגה. האקדמיה האפלטונית בפעם השנייה נוסדה במאה ה-5 ונוסגרה ב-529 בפקודת יוסטיניאנוס.
האמנות והאדריכלות הביזנטית ניכרו בכנסיות ובמנזרים. דוגמאות ביוון הן כנסיות כמו Panagia Chalkeon בסלוניקי, Kapnikarea באתונה, מנזר Nea Moni בכיוס וטירות כגון Angelokastro בקורפו. באזורים כמו מיסטרס בפלופונסוס נוצר מרכז תרבותי חשוב במאות האחרונות של התקופה.
"יוון תחת שלטון האימפריה הביזנטית" היא התקופה שבה חלק מיוון היה שייך לאימפריה הרומית המזרחית. האימפריה הזאת נקראת גם ביזנטית (האימפריה הרומית המזרחית).
התקופה החלה אחרי חלוקת האימפריה הרומית. קונסטנטינוס עזר לנצרות להיות חשובה. מותו של תאודוסיוס ב-395 סימן את החלוקה הקבועה.
סלוניקי הייתה עיר מרכזית. האימפריה נלחמה בפלישות של עמים כמו הסלאבים והבולגרים.
במאה ה-7 האימפריה חילקה את השטח לתמות (תמות = מחוזות צבאיים). זה עזר לה להגן על הים והארץ.
ב-1204 הצלבנים כבשו את קונסטנטינופול. הם הקימו שלטון חדש למשך זמן. ב-1261 הביזנטים חזרו לשלטון בעיר.
מאוחר יותר עלו העות'מאנים (העם מהמזרח). הם כבשו את קונסטנטינופול ב-1453. כך הסתיימה התקופה הביזנטית ברוב יוון.
בזמן הזה אנשים דיברו יוונית ביזנטית (שפה יוונית). הקיסר בחר בתואר בסילאוס (משמעות: "מלך").
הנצרות האורתודוקסית הייתה הדת העיקרית. כמרים ומנזרים היו חשובים בחיים של אנשים.
פגאניזם (דת של הרבה אלים) נעלם לאט.
יש כנסיות ומנזרים מפורסמים, למשל Panagia Chalkeon בסלוניקי ו-Nea Moni בכיוס. במיסטרס בפלופונסוס היו הרבה חכמים ואמנים.
טירות כגון Angelokastro בקורפו הושארו כדי להראות את התקופה ההיסטורית.
תגובות גולשים