יעקב אורלנד

יעקב אורלנד (14 ביולי 1914, 5 במרץ 2002) היה משורר, מתרגם, מחזאי, עיתונאי ועורך ישראלי. הוא זכה בפרס ישראל לזמר עברי (1994) ובפרס ביאליק לספרות יפה (1996). כונה "מאחרוני דור הנפילים של התרבות העברית". בין פזמוניו המוכרים: "היו לילות", "עץ הרימון" ו"שני שושנים".

אורלנד נולד בטטייב שבאוקראינה. בגיל שש ניצל מפוגרום (התפרצות אלימה כנגד יהודים); שמונה מבני משפחתו נרצחו. בגיל שבע עלה לארץ עם הוריו, והמשפחה התיישבה בפלוגת מגדל של גדוד העבודה. המשפחה עברה לירושלים, לשכונת הבוכרים, והוא למד ב"תחכמוני" ובגימנסיה רחביה. הצטרף לפלוגות הנוטרים (קבוצות הגנה מקומיות) והגן על העיר במלחמת העצמאות. שירת כקצין החינוך של גדוד "מצדה" של הגדנ"ע. סיים לימודי פילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ולמד תיאטרון בבריטניה. באמצע שנות ה-30 עבר לתל אביב, שם פגש את רעייתו בת-אל, שעליה כתב את השיר "שיר אלייך". בתל אביב התיידד עם משוררים כגון נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי ואלכסנדר פן. ב-1954 עבר לחיפה במסגרת פרויקט "מגורי אומנים".

כתב את שירו הראשון בגיל 16 והמשיך בכתיבה שירית ובלשונית. בנוסף כתב פזמונים (שירים שבוצעו על ידי זמרים), תרגם יצירות ומחזות, וחיבר מחזות מקוריים. בשנות היישוב ובשנות ה-50 וה-60 פרסם פזמונים שבקשו והוצגו בביצועים שונים. בין הידועים: "היו לילות", "עץ הרימון" ו"שני שושנים". רבים משיריו הולחנו על ידי מרדכי זעירא, ושושנה דמארי ביצעה רבים מהם.
תרגם יצירות של ויליאם שייקספיר וג'ורג' ברנרד שו, וכן מחזות של קרלו גולדוני, יוג'ין אוניל ואחרים. תרגומיו הועלו ב"אהל" ובתיאטרון חיפה. חיבר 14 מחזות, מתוכם שלושה הוצגו על הבמה: "העיר הזאת" ('האהל', 1953), "הרשלה מאוסטרופולי" (תיאטרון חיפה) ו"האיש מאחרי האגדה" (מונודראמה על חיי הרצל). המחזה "הלשכה השחורה" זכה בפרס פינסקר למחזה העברי המקורי.
לאחר מלחמת ששת הימים נמנה עם מייסדי "התנועה למען ארץ ישראל השלמה".

נפטר לאחר מחלה ב-5 במרץ 2002 באחוזה שבחיפה, בגיל 87. נקבר בבית הקברות שדה יהושע בחיפה. הותיר שני ילדים, שמרית אור, פזמונאית, ורעואל, וטרינר, וארבעה נכדים.

פרס ישראל לזמר עברי (1994); פרס ביאליק לספרות יפה (1996); פרס פינסקר למחזה העברי המקורי.

יעקב אורלנד (1914, 2002) כתב שירים, תרגם מחזות וכתב מחזות בעצמו. הוא קיבל פרסים חשובים בישראל.

נולד בטטייב שבאוקראינה. כשהיה ילד היה פוגרום (התקפה אלימה על יהודים). שמונה מבני משפחתו נרצחו. בגיל שבע עלה לארץ עם הוריו. המשפחה גרה בירושלים. הוא למד בבתי ספר שם והצטרף לקבוצות שהגנו על העיר במלחמה. למד פילוסופיה באוניברסיטה ולמד תיאטרון בבריטניה. עבר לתל אביב ופגש שם את אשתו בת-אל. ב-1954 עבר לחיפה.

כתב את שירו הראשון בגיל 16. כתב הרבה שירים פופולריים. כמה מהשירים המוכרים: "היו לילות" ו"עץ הרימון". זמרים ידועים שרו את שיריו, למשל שושנה דמארי. הוא תרגם מחזות של כותבים מפורסמים, כמו שייקספיר. כתב 14 מחזות, ושלושה עלו על הבמה. מחזה אחד קיבל פרס חשוב.

נפטר ב-2002 בחיפה אחרי מחלה. הוא היה בן 87. השאיר שני ילדים וארבעה נכדים.