כארמידס (דיאלוג אפלטוני)

כארמידס (Χαρμίδης) הוא דיאלוג של אפלטון. דיאלוג פירושו שיחה פילוסופית בין אנשים.

הנושא המרכזי הוא מתינות, שליטה עצמית והתנהגות מאופקת. סוקרטס מדבר עם כארמידס, שהוא דודו של אפלטון, ועם קריטיאס, קרוב משפחתו של כארמידס. בשיחה מצוין שכארמידס וקריטיאס השתתפו בשלטון של שלושים הטיראנים באתונה.

כארמידס מנסה להגדיר מהי מתינות. ראשית הוא אומר שמתינות היא שלווה. סוקרטס מפריך זאת: יש מצבים שבהם זריזות עדיפה על איטיות ושלווה.

כארמידס מציע שהמתינות היא ענווה. סוקרטס שוב שולל זאת, תוך התייחסות לביטוי מהאודיסאה של הומרוס: ענווה לא תמיד מועילה, למשל לאדם עני.

הגדרה נוספת שנבדקת היא שמתינות היא "לעשות את עניינינו אנו". גם זו נשללת על ידי סוקרטס, שמראה שאדם יכול להיות מתון גם כשהוא עובד עבור אחרים.

לבסוף כל ההגדרות נדחות. כארמידס מגיע לאפוריה, מצב שבו אין לו תשובה ברורה, ומסכים לשוב אל סוקרטס כדי ללמוד עוד.

כארמידס הוא שיחה של אפלטון. שיחה משמעותה אנשים שמדברים על רעיונות.

השאלה המרכזית היא: מהי מתינות? מתינות פירושה שליטה עצמית. סוקרטס מדבר עם כארמידס ועם קריטיאס.

כארמידס נותן רעיונות שונים למהי מתינות. הוא אומר שהיא שלווה. אחר כך אומר שהיא ענווה. הוא גם אומר שהיא "לעשות את ענייני".

סוקרטס מראה שלכל רעיון יש בעיות. הוא נותן דוגמאות שמראות שהגדרות אלו לא נכונות תמיד.

בסוף כארמידס נותר מבולבל. המילה למצב כזה היא אפוריה, כלומר אין לו תשובה ברורה. הוא מסכים לחזור וללמוד עוד.