לולב

לולב (בהגיית יהודי תימן: לולָב) הם עלעלי תמר מחוברים בראשם, שטרם נפרדו זה מזה. הלולב הוא אחד מארבעת המינים שנוטלים בחג הסוכות.

בתורה הוא מופיע בשם "כפות תמרים". פרשן אונקלוס תרגם את המילים הללו ל"לולבין". יש דעות שמתייחסות ללולב כתחליף לענף הנושא את הפרי (כפות התמרים), אך המקרא אינו מפרש זאת במפורש.

הזיהוי המקובל של הלולב הוא עץ התמר המצוי. תמר זה גדל בנאות מדבר, בבקעת הירדן ובחצי האי סיני. הוא לא גדל באירופה, ולכן קהילות שם התקשו להשיג לולבים טריים.

בספרות חז"ל קוראים לכל ארבעת המינים בשם "לולב", כי הלולב הבולט מבניהם. על כן הברכה כשנוטלים את הארבעת המינים היא "על נטילת לולב".

מעלעלי הלולב מחברים יחדיו גם את ההדסים והערבות. ההידוק נעשה באמצעות אביזר שנקרא קוישיקלך, אביזר לקיבוע העלים.


כשרות הלולב תלויה בתנאים הלכתיים שנידונו במשנה, בתלמוד ובפוסקים:
- אורך מינימלי: לפחות ארבעה טפחים. בנוסף, הלולב צריך להיות ארוך בטפח מההדסים ומהערבות.
- תיומת (החיבור של העלים): יש מחלוקת בין הספרדים לאשכנזים. לפי פסק השולחן ערוך (הספרדים), רוב העלים צריכים להיות מחוברים; לפי הרמ"א (האשכנזים), העלה האמצעי הוא התיומת ואם הוא חטוי יותר מחצי הלולב הוא פסול ביום הראשון.
- לולב גזול או גנוב פסול, כי המצווה היא "ולקחתם לכם", צריך להיות בבעלותכם.
- לולב יבש או חסר הדר (יופי) פסול, מאחר שלולב יבש נחשב כמְת.
- יש גם דיונים על לולב מאיסורי הנאה, שחייבים בשריפה.


בגלל היעדר דקלים באירופה, קהילות שם התקשו להשיג לולבים טריים. כבר חז"ל ציינו שימוש בלולבים יבשים בקהילות אלו. בתקופות הביניים והמודרניות המוקדמות היו גישות שונות לפרש את הכשר של הלולב היבש, מקלות ומחמירות. רק מהמאה ה-17, עם מסחר בין־לאומי, החלו פוסקי אשכנז להחמיר ולהפסיק לסמוך על הפרשנויות המקלות.

לולב הוא עלעלי תמר שמחוברים ביחד בראשם. (עלעל = עלה.)

זה אחד מארבעת המינים שלוקחים בחג הסוכות. (ארבעת המינים = ארבעה צמחים בחג.)

במקרא קוראים לו "כפות תמרים". פרשן בשם אונקלוס קרא לו "לולבין".

העץ הוא תמר מצוי. תמר גדל בנאות מדבר ובבקעת הירדן. הוא לא גדל הרבה באירופה.

את העלים מקבצים עם ההדסים והערבות. מקבעים אותם בקוישיקלך. (קוישיקלך = קשר קטן שמחזיק אותם.)


הלולב צריך להיות ארוך מספיק. צריך לפחות ארבעה טפחים. צריך להיות גם ארוך יותר מההדסים והערבות.

אם הלולב גנוב או שגזלו אותו הוא פסול. (פסול = אי אפשר להשתמש בו.)

לולב יבש גם פסול. כי הוא נחשב כמת.


בקצוות העולם לא תמיד מצאו לולבים טריים. לכן השתמשו לפעמים בלולבים יבשים. במשך השנים היו שאלות האם זה מותר או לא. כשנפתחו דרכי סחר במאות האחרונות הפוסקים החמירו יותר לגבי לולב יבש.