לומברדים

הלומברדים (Langobardi) היו עם גרמאני מצפון אירופה. הם הופיעו לראשונה במקורות במאה ה-1 לספירה. מקורם היה בסביבת נהר האלבה, והם התיישבו במשך תקופה בעמק הדנובה. ב-568 פלשו לאיטליה הביזנטית בראשות המלך אלבוין. שם הם הקימו ממלכה לומברדית בצפון איטליה, שהתקיימה עד 774, כאשר הפרנקים כבשוה.
השפעתם ניכרת עד היום בשם המחוז לומברדיה ולשמות מקומיים. גם קנטון טיצ'ינו בדרום שווייץ הושפע מהם. שפתם הלומברדית נכחדה.

מרבית המקורות על ראשיתם של הלומברדים מגיעים מפאולוס הדיאקון, נזיר שחיבר את "Historia gentis Langobardorum" בסוף המאה ה-8. חלק מהמידע מבוסס על מסורת ישנה בשם "Origo Gentis Langobardorum".

באגדה מתוארת קבוצת ווינילר (שנקראה גם ווינילים) שיצאה מאי נורדי בשם סקודנאן. האגדה מספרת על שתי אחיות ואחיותן גמבארה, שהובילו את העם בקרב נגד הוונדלים. לפי הסיפור, נשים הובילו התחזות כדי לשכנע האל גודאן (אל גרמני) לראות את הווינילר ראשון בשחר. בעקבות האירוע קיבלו השם "לאנגובארדן", בעלי זקן ארוך, שממנו נוצר השם לומברדים. פאולוס הדיאקון ביקר בסיפורים אלה כאגדיים. חוקרים מודרניים מציעים גם מקורות לשם שמקושרים לשמות אלימיים עתיקים.

מקורות קלאסיים כמו סטרבו וטקיטוס מזכירים את הלומברדים ליד שפך האלבה. ארכאולוגים מצאו אתרי קבורה לומברדיים באזור זה שמתוארכים מראשי העידן. עדויות מצביעות שהם היו גם חקלאים.
האזכורים הראשונים בכתב מגיעים מ-9 עד 16 לספירה. לאורך המאות הבאות הם נדדו מערבה ודרומה. במאה ה-4 הם עזבו את אדמתם, כנראה בגלל בעיות חקלאיות, והחלו נדידה. הם עברו דרך ארצות שנקראות במקורות מורינגה, גולנדה וורגונדייב. במהלך המסע הם הובסו על ידי שבט אסיאתי, ככל הנראה ההונים, ומלכם אגלמונד נהרג. לאחר תקופה הובסו ההונים על ידי הלומברדים, מה שחיזק את מעמדם.

ב-568 עלה לשלטון המלך אלבוין. באביב 568 הוביל אלבוין צבא גדול, שכלל לומברדים ושבטים גרמאנים נוספים, דרך האלפים היוליאניים ונכנס לצפון איטליה. ב-569 כבש את פורום יולי (כיום בפריולי-ונציה ג'וליה) וכן ערים מרכזיות אחרות. במהרה נפלו מילאנו ופאביה, והיא הפכה לבירת הממלכה החדשה. הביזנטים הצליחו לשמור על ערי החוף ורצועת אדמה סביב רוונה ורומא בלבד.
הלומברדים הקימו מחוזות רבים בצפון. חלקם היו פגאנים וחלקם אריאנים (זרם נוצרי עם אמונות שורשיות שונות מהכנסייה הקתולית). עם הזמן הם אימצו מנהגים רומאיים והחלו להמיר את דתם לנצרות קתולית.
הטריטוריה חולקה ל-36 דוכסויות. המלך שלט דרך נציגים שנקראו גסטאלדי (שליחים שמנהלים אדמות ומיסים). חלוקה זו החלישה את אחדות הממלכה כנגד אויבים חיצוניים.

אלבוין נרצח ב-572. תקופת "שלטון הדוכסים" החלה, כאשר הדוכסים לא בחרו מלך במשך זמן. ב-584 נבחר אות'ארי למלך. הוא נישא לתאודלינדה, שהייתה קתולית ובעלת קשרים לאפיפיור.
אות'ארי ואחריו מלכים נוספים הובילו תהליכים של פיוס ומאמץ לרכז את השלטון. רות'ארי מתקופה מאוחרת יותר הרחיב שטחים וציווים כללים ידועים בשם "צו רותא'רי" בלטינית.

במאה ה-8 הממלכה חוותה משברים דתיים ופוליטיים. המלך ליוטפראנד הרחיב את השלטון והשתתף בלחימה נגד פולשים. תחת אייסטולף הלומברדים כבשו את רוונה ואיימו על רומא. האפיפיור פנה לעזרה לפרנקי פפין הגוץ. פפין כבש שטחים מרחביים והעניקם לאפיפיור במתת פפין, מה שחיזק את מעמד האפיפיור.
ב-774, בתגובה לפניות האפיפיור והלחצים הצבאיים, פלשו הפרנקים של קרל הגדול לאיטליה וסיפחו את ממלכת הלומברדים. קרל קיבל את התואר "מלך הלומברדים". בדרום, דוכסות בנוונטו נשארה כמעט עצמאית עד המאה ה-12, אם כי היא חוותה שינויים ופיצולים. בשלהי ימי הביניים נכבשו שטחים אלה על ידי כוחות אחרים, לרבות הנורמנים.

הלומברדים היו עם גרמני מצפון אירופה. הם הופיעו לראשונה במקורות בימיי הרומאים. בתחילה גרו ליד נהר האלבה.

יש אגדה על שבט שנקרא ווינילר. לפי האגדה נשים התחזו לקשישות. בכך גרמו לאל גודאן לראות אותן תחילה. בעקבות זה קיבלו את השם "לאנגובארדן". השם הזה התפתח למילה לומברדים.

במאה ה-4 הלומברדים נדדו ממקומם. הם עברו דרך מקומות רבים ונלחמו בשבטים אחרים. במאה השישית עלה המלך אלבוין והוביל אותם לאיטליה ב-568. הם כבשו ערים בצפון איטליה.

הם ייסדו ממלכה בצפון איטליה. הבירה הייתה פאביה. בתחילה חלק מהלומברדים היו פגאנים וחלקם היו אריאנים. אריאנים הם זרם נוצרי עם אמונות שונות מהקתולים.
הם למדו מנהגים רומאים ורבים מהם הפכו לנוצרים קתולים.

הפרנקים, בראשות קרל הגדול, פלשו ב-774. הם הסירו את שלטון הלומברדים באיטליה. בדרום נשארה דוכסות בנוונטו כמעט עצמאית למשך זמן רב.

שמו של המחוז לומברדיה נותר. חלקים בתרבות ובשמות מקומיים באיטליה ושווייץ קשורים אליהם.