ליטון של עברית

ליטון של עברית (נקרא גם לטיניזציה או רומאניזציה) הוא תעתיק מילים עבריות לאותיות לטיניות. גם כתיבת טקסטים בעברית באותיות לטיניות נקראת ליטון. משתמשים בו בשמות רחובות, בחברות, בפרסומות, בדרכונים ובמסמכים רשמיים.

בתרגום הלטיני של התנ"ך (הוולגטה) מופיעים תעתיקים לטיניים של שמות. במגילות יווניות קדומות נכתב השם יהוה באותיות עבריות בתוך הטקסט היווני.

המניע העיקרי הוא לכתוב שמות או מונחים שנשארים לא מתורגמים בשפות אחרות.

בעבר מחשבים וטלפונים לא תמכו תמיד בעברית, ולכן השתמשו בליטון. בעיה נוספת היתה כיוון הכתיבה: עברית נכתבת מימין לשמאל, ואנגלית משמאל לימין, וזה הקשה על שילוב טקסטים. פתרונות תוכנה ותמיכה בכתיבה RTL (כתיבה מימין לשמאל) צמצמו את הבעיה. ליטון שימש גם בהודעות SMS ובדואר אלקטרוני, וכיום השימוש פחת.

הכתב העברי מוגדר כאבג'ד, אלפבית עיצורי. משמעות הדבר: האותיות מייצגות בעיקר עיצורים ולא תמיד תנועות. הכתב הלטיני הוא אלפבית מלא, עם אותיות נפרדות לתנועות. בתקופת תחיית הלשון הציעו כמה אנשים, כמו איתמר בן-אב"י, לכתוב בעברית באותיות לטיניות. היו גם שיטות שניסו לייצג בבירור את כל התנועות.

חברות כמו IBM הציעו פתרונות להצגת עברית בדפדפנים שלא תמכו בה, אך שיטות רבות לא אומצו בציבור.

בשפה המדעית מקובל להשתמש באותיות לטיניות, ולכן ליטון יכול להקל על יצירת מונחים מדעיים בשפה העברית. דעות חלוקות: יש שטוענים שזה יעזור למדע, ויש שמצביעים על מונחים שמקורם בעברית והתקבלו היטב.

הכתב העברי מזוהה עם העם היהודי ועם המסורת הדתית. כיום יש כתיב לא מנוקד ברוב הכתיבה, וזה עלול להקשות על ההגייה. ניקוד הם סימנים שמבהירים את התנועות, אך אינם בשימוש יומיומי בכל מצב. לכן לומדים לעתים כמה כתיבים: מנוקד, חלקי ומלא.

הוצעו רפורמות שונות להחלפת הכתב או לשינויו. דמויות כמו איתמר בן-אב"י וזאב ז'בוטינסקי תמכו ברעיונות מסוימים, אך הציבור לא אימץ אותם.

אין תקן אחד מקובל לליטון. השימוש הנפוץ מבוסס על כללי תעתיק בשפה האנגלית, וזה עלול ליצור אי־בהירות בין מילים עבריות שונות. קיימים תקנים רבים, אך אף אחד לא נפוץ במיוחד.

ליטון של עברית = כתיבה של מילים בעברית באותיות לטיניות. אותיות לטיניות הן אותיות כמו באנגלית.

גם בעבר העתיק תרגמו ושינו שמות לשפות אחרות. בתרגום הלטיני של התנ"ך יש תעתיקים כאלה.

לרוב כותבים כך כדי לכתוב שמות שלא מתרגמים.

לפני היו מחשבים וטלפונים שלא ידעו להציג עברית. אז אנשים כתבו בעברית באותיות אנגליות. עוד סיבה היתה כיוון הכתיבה: עברית מימין לשמאל, וזה הקשה על מכשירים ישנים. היום רוב המכשירים תומכים בעברית.

השתמשו גם בליטון כדי להראות איך לבטא מילה. ניקוד = סימנים שמראים את התנועות במילה.

כמה אנשים רצו להחליף את הכתב העברי בכתב לטיני. זה לא הצליח והאנשים המשיכו לכתוב בעברית באותיות הרגילות.

אין חוק אחד לכתיבה כזו. אנשים משתמשים בכללים דומים לאנגלית, וזה יוצר בלבול לפעמים.