לינגואה פרנקה (מאיטלקית: Lingua franca) היא שפה שמשתמשים בה כשדוברים לא חולקים שפת אם.
היא משמשת בעיקר למסחר, לדיפלומטיה (קשרים בין מדינות) ולמפגשים בין תרבויות. לינגואה פרנקה משפיעה לעתים על השפות המקומיות, ביחד עם אוצר מילים וגם בדקדוק. למשל, יסודות מן היוונית חדרו ללשון חז"ל (שפת חכמי התקופה). לעיתים התערובת יוצרת קריאולית, כלומר שפה חדשה מתערובת של שתי שפות.
היום ברוב העולם האנגלית משמשת כלינגואה פרנקה.
המונח בא מאיטלקית ומשמעותו "שפת הפרנקים"; הפרנקים כונו כך בידי הערבים. השפה הראשונה שנקראה לינגואה פרנקה היתה גרסה איטלקית מעורבת, עם מילים מטורקית, פרסית, צרפתית, יוונית וערבית. שפה זו שימשה כשפת תקשורת בערי נמל במזרח התיכון מהרנסאנס ועד המאה ה-18.
בבלשנות הרחיבו את השימוש במונח לכל שפה שמשמשת לתקשורת בין דוברים משפות שונות. במדינות רבות באפריקה משתמשים באנגלית, פורטוגזית או צרפתית כלינגואה פרנקה, כמורשת קולוניאלית ובמטרה לגשר על ריבוי שפות ודיאלקטים.
יש עדויות עתיקות לשימוש בשפות בינלאומיות, למשל במכתבי אל־עמארנה. הביטוי משמש גם לתיאור שפה שמקובלת בתחומי מקצוע מסוימים.
לינגואה פרנקה (מאיטלקית: Lingua franca) היא שפה שאנשים משתמשים בה כשאין להם שפת אם משותפת.
מטרות השימוש בה הן קניות, דיבורים בין מדינות (דיפלומטיה - קשרים בין מדינות) ומפגשים בין אנשים מתרבויות שונות. לפעמים מילים ודקדוק עוברים משפה זו לשפות אחרות. לפעמים מהמשלבים נולדת שפה חדשה שנקראת קריאולית (שפה חדשה).
היום רוב העולם משתמש באנגלית כשפה כזו.
המילה באה מאיטלקית ופירושה "שפת הפרנקים". הפרנקים הם עמים אירופאים, כך כונו אותם בידי הערבים.
לפני מאות שנים היתה שפה איטלקית מעורבת שהיא כללה מילים מטורקית, פרסית, צרפתית, יוונית וערבית. דיברו בה בערי נמל במזרח התיכון מהרנסאנס עד המאה ה-18. יש ראיות עתיקות לדבר הזה, למשל מכתבי אל־עמארנה (מכתבים עתיקים).
במדינות רבות באפריקה משתמשים היום באנגלית, פורטוגזית או צרפתית כדי שאנשים שונים יוכלו לדבר זה עם זה.
תגובות גולשים