"לכה דודי" הוא פיוט הנאמר בקבלת שבת, לפני תפילת ערבית סמוך לכניסת השבת. הפיוט חובר על ידי שלמה הלוי אלקבץ, ונחשב לחלק המאוחר יחסית שהתפשט בכל הקהילות (למעט נוסח "מודה אני"). על הפיוט חוברו לחנים רבים, לחלקם שרים רק בתים מסוימים.
הפיוט הודפס לראשונה בסידור בנוסח ספרדים בוונציה בשנת ה'שמ"ד (1584). חלק מהחוקרים הציעו שהוא קדום יותר, סביב ה'ש"ח, בגלל הדמיון בין מבנהו ופזמונו לפיוטים אחרים מאותה תקופה. יש חילוקי דעות באשר לשאלה מי קדום ומי עיבד את מי.
הפיוט הוא חלק מטקס קבלת שבת שהותקן על ידי מקובלי צפת במאה ה־16 והתקבל בכל קהילות ישראל. קבלת שבת מבוססת על מנהג עתיק שמוזכר בתלמוד הבבלי, שם אופיינה קריאה לקראת השבת במונחי "בואי כלה".
הנושאים המרכזיים הם קדושת השבת, בניין ירושלים וקבלת פני הכלה. המוטיב של הכלה והדוד נלקח ממדרש ושיר השירים, ומשמש במקביל לתיאור יחס עם ישראל-אלוהים ולקריאה לקבלת השבת. הבית הראשון חוזר כפזמון.
הפיוט כולל עשרה בתים (בעיקר גרסה מודרנית, המקורית הייתה קצרה יותר). בבתים שני עד תשיעי יש אקרוסטיכון (ראשי תיבות) המרכיב את שמו של המחבר, "שלמה". שלושת הטורים הראשונים בכל בית חורזים בחרוז משתנה, והטור הרביעי מסתיים בחרוז אחיד לאורך הפיוט, שמתאים לפזמון.
בקהילות שונות יש מנהגים שונים בעמידה ובאיזה בתים נאמרים. עדות המזרח ותימן נוטות לעמוד לאורך הפיוט, בעוד שבכמה עדות אשכנז נוהגים לעמוד רק בבית האחרון. יש מנהג לקום, להנות ולהתנועע בזמן הביטויים "בואי כלה"; בחלק מהקהילות מפנים את הגוף לכיוון המערב או לפתיחת בית הכנסת.
שבת משנה זמני אבלות: נהוג שאבלים בשבעה שמורים בבית הכנסת עד שאומרים "בואי בשלום". לאחר המילים האלה הקהילה מקבלת את השבת, ואבלים מצטרפים לתפילה.
לפיוט קיימים מאות לחנים מקומיים. לעתים חוברו לחנים רק לבתים בודדים. בקהילות מסוימות משנים את המנגינה בבית "לא תבושי ולא תיכלמי" כדי להדגיש מעבר רוחני מקושי לשמחה.
בחלק מן הקהילות הספרדיות בירושלים ובקהילות מסוימות אומרים רק את הבתים שבאקרוסטיכון ומספר בתים נבחרים. בקהילות נוספות בוחרים בתים בהתאם ליום החג או למנהגים המקומיים.
הפיוט משלב מקורות מקראיים וחז"ליים, ולעתים משנים ניסוח מקראי כדי לשמור על האקרוסטיכון והחריזה. מבחינה תרגומית, המוטיבים בו פונים גם לתחושת קהילה ולעמידה מול הקדושה והשמחה שבכניסת השבת.
לכה דודי הוא שיר דתי קצר שנאמר לפני כניסת השבת. השבת היא יום מנוחה יהודי.
השיר נכתב על ידי שלמה הלוי אלקבץ. הוא הודפס לראשונה בוונציה בשנת ה'שמ"ד (1584).
השיר חלק מטקס שקוראים לפני תפילת ערב בשבת. רעיון ה"בואי כלה" נמצא גם בתלמוד.
השיר מדבר על קבלת פני השבת, על קדושה ועל ירושלים. יש בו דימוי של השבת כ'כלה' שמקבלת ברכה.
יש בפיוט כמה בתים. הבית הראשון הוא פזמון שחוזר.
בקהילות שונות עושים דברים שונים בזמן השיר. חלק עמדו כל הזמן. אחרים עמדו רק בסוף.
כשהשבת נכנסת, גם אנשים שאבלו מצטרפים לתפילה אחרי מילים מסוימות בשיר.
לשיר יש הרבה מנגינות שונות. כל קהילה שרה עם המנגינה שלה.
הקולות והמנגינות עוזרים להרגיש ששבת מגיעה. זה שיר שמח ומיוחד לשבת.
תגובות גולשים