״ספר ברוך״ הוא ספר חיצוני לתנ"ך, המיוחס לברוך בן נריה, ספון ירמיהו (הסופר של הנביא). הספר כולל ארבעה פרקים ונחשב לחלק מהקאנון הקתולי, רשימת הספרים המקודשים של הכנסייה, והוא מופיע בוולגטה, תרגום הלטינית של הספרים המקראיים.
חוקרים סבורים שהספר נכתב במקור בעברית, אך הטקסט המקורי אבד. אברהם כהנא הציע שהיצירה נוצרה סביב שנת 75 לספירה, כלומר אחרי חורבן בית שני. אם השערת כהנא נכונה, ייתכן שמדובר בפסאודואפיגרפיה, כתב שנטען ככתיבתו של דמות מוכרת אך נכתב מאוחר יותר על ידי מישהו אחר.
הניתוח הספרותי מראה שהספר נכתב בידי מחבר אחד. הטקסט משלב פרוזה ופיוט; פירושו: פרוזה היא כתיבה רגילה, ופיוט הוא שיר דתי או הלכתי.
קטע הפרוזה מתחלק לשלושה חלקים ברורים.
גם החלק הפיוטי מחולק לשלושה חלקים. בפיוט ניכרת השפעה מישעיהו, משלי, איוב וספר בן סירא.
״ספר ברוך״ הוא ספר שנחשב חיצוני לתנ"ך. חיצוני значит שאינו חלק מהתנ"ך הראשי. הספר מיוחס לברוך בן נריה. ברוך היה סופר של הנביא ירמיהו. הספר מחולק לארבעה פרקים. הוא נמצא בתנ"ך של הכנסייה הקתולית. הוא מופיע גם בוולגטה. וולגטה זה התרגום הלטיני של הספרים.
חוקרים אומרים שבמקור הספר נכתב בעברית. אבל הטקסט המקורי נקבר ואבד. איש בשם אברהם כהנא חשב שהספר נכתב בערך ב-75 לספירה. אם זה נכון, אז לא דווקא ברוך כתב אותו. קוראים לזה פסאודואפיגרפיה. פסאודואפיגרפיה זה לכתוב בשם של מישהו אחר.
הספר נראה כתוב על ידי מחבר אחד. יש בו פרוזה ושירים דתיים. פרוזה זה כתיבה רגילה. פיוט זה שיר דתי. כל קטע מתחלק לשלושה חלקים. בשירים יש רעיונות שאפשר למצוא גם בספרים כמו ישעיהו ומשלי.
תגובות גולשים