מאכלי ים

"מאכלי ים" הם בעלי חיים וצמחים שאוכלים בני אדם. הם נאספים מהים או מגודלים בבריכות.

הם מתחלקים לשלוש קבוצות: דגים; פירות ים, בעלי חיים ימיים שאינם דגים; ואצות ים, צמחים ימיים. יונקי ים כמו לווייתנים ודולפינים אינם חוקיים לצוד ולאכילה בישראל.

דגים נאכלים בצורות שונות: שלמים אחרי ניקוי, כפילטים (ניצול רק בשר הדג) או בפריסות מיוחדות. יש דגים טורפים שעשויים לצבור מזהמים ברקמותיהם.

פירות ים הם סרטנאים וצדפות, חסרי חוליות שאנשים אוכלים. במילים אחרות, זה הכול שלא נחשב דג.
בשפות שונות המונח משמש אחרת. באזור מזרח הים התיכון יש פחות מגוון פירות ים. זאת בגלל חופים חוליים וחוסר מזון טבעי שמגיע מנהרות.

דוגמאות נפוצות: שרימפס (איפהודור?), צדפות ולובסטר. (הסבר: שרימפס הם סרטנים קטנים; צדפות הן בעלי מעטפת קשיחה.)

מאכלי ים נותנים חלבון וברזל, ובדרך כלל מכילים מעט שומן. חלקם עשירים באומגה‑3, חומצת שומן טובה ללב. גם נמצא בהם HDL, "הכולסטרול הטוב". פירות ים בדרך כלל דלים בקלוריות ושומן רווי, ולכן עדיפים על בשר לפי תזונאים.

האויסטרים עשירים באבץ. אבץ מסייע לייצור הורמונים.

פירות ים אינם כשרים לפי ההלכה, ולכן לא נפוצים. בשנות ה־70־90 נפתחו מסעדות ותחיל ייבוא. ב־1989 הוגשה עתירה לבג"ץ נגד איסור הייבוא והנתיב נפתח לאחר מכן.
חברות גם ניסו להכין "מוצרי פירות ים כשרים" ממוצרי דג שמעובדים לצורה וטעם דומים. בשנים מאוחרות יותר הוקמו חוות לגדל שרימפס בישראל.

אצות הן צמחים ימיים. משתמשים בהן כתיבול ותוספת, למשל בסושי היפני.

כספית היא מתכת שיכולה להצטבר בדגים. טונות, מקרל וכרישים עלולים להכיל רמות גבוהות של כספית. כספית נצברת ברקמות הדג ולא נעלמת כשהדג חי.
משרד הבריאות אינו ממליץ על אכילת מאכלי ים מרובה לנשים הרות. ה‑FDA ממליץ לא לאכול יותר משתי מנות מאכלי ים בשבוע. בשנת 2012 איגוד רופאי ילדים בארה"ב המליץ להגביל שימורי טונה לילדים לפעמיים בחודש.

מאכלי ים הם אלרגניים נפוצים. תגובות יכולות להיות קלות או קשות. אנשים אלרגיים צריכים להימנע מאכילה ולפנות לעזרה רפואית במקרה של תגובה חזקה.

מאכלי ים הם יצורים מהים שאנשים אוכלים. הם נאספים מהים או מגדלים בבריכות.

יש שלוש קבוצות: דגים, פירות ים ואצות.

יונקי ים כמו לווייתנים לא נותרים לציד בישראל.

דגים נאכלים שלמים אחרי ניקוי, כחתיכות בשר, או פרוסות.

פירות ים הם יצורים ימיים שאינם דגים. זה כולל צדפות ושרימפס. בעבר, בחלקים מהים התיכון היו פחות פירות ים מפני שהחופים רובם חוליים.

דוגמאות פשוטות: שרימפס (סרטן קטן), צדפות ולובסטר.

מאכלי ים מלאים בחלבון וברזל. הם בדרך כלל דלים בשומן. יש בהם חומרים טובים ללב, כמו אומגה‑3.
האויסטרים עשירים באבץ, יסוד חשוב לגוף.

בישראל פירות ים אינם כשרים והם פחות נפוצים. בשנות ה־80־90 פתיחו יבוא והמסעדות שהגישו פירות ים גדלו. חברות ניסו להכין מוצרים דומים לפירות ים שמתאימים לשומרים על כשרות. גם התחילו לגדל שרימפס בארץ.

אצות הן צמחים מהים. משתמשים בהן באוכל, למשל בסושי.

בחלק מהדגים יש כספית. כספית היא חומר מזיק. לכן נשים בהריון לא אמורות לאכול הרבה דגים מסוימים. מומלץ להגביל טונה משומר לילדים לפעמיים בחודש.

יש אנשים שאלרגיים למאכלי ים. הם עלולים לחלות אחרי האכילה. מי שמרגיש רע צריך לראות רופא.