מד'הב

מַדְ'הַבּ (בערבית: מذهب) הוא מושג שמתאר אסכולה אסלאמית במחשבה הדתית או בהלכה. (הלכה, דיני דת ומנהגים).

ב־150 השנים הראשונות לאחר הקמת האסלאם נוצרו אסכולות רבות. הבולטות הן דמשק, כופה, בצרה ואל-מדינה.

האסכולות העיראקיות התגבשו כאסכולה החנפית. מאוחר יותר התפתחו גם השאפעית והחנבלית. היו אסכולות נוספות, כמו הג'רירית והט'אהרית, שאינן קיימות היום.

השיעתים רואים בהלכה שלהם אסכולה נפרדת בשם הג'עפרית. היא נקשרת לאימאם השישי, ג'עפר א-צאדק.

הארבע האסכולות הסוניות הגדולות לא נחשבות לכתות נפרדות. במשך הדורות הייתה הרמוניה גדולה בין המלומדים שלהן. ההבדלים העיקריים הם בפרשנות לחדית' (חדית', דיווחים על דברי ומעשיו של הנביא) ובמתודולוגיה של הבנת המקורות.

בעקבות שיטות חשיבה שונות הגיעו המלומדים למסקנות שונות בהלכה. לדוגמה, יש הבדלים קטנים בשיטות התפילה. אך הם אינם משמעותיים עד כדי מניעת תפילה משותפת.

בנוסף לכך התפתח זרם מיסטי שנקרא סופיות. הסופיות שמה דגש על אהבה פנימית וכוונה במעשים, יותר מאשר על דקדוקי הלכה בלבד.

מַדְ'הַבּ (בערבית: מذهب) אומר שיש דרכים שונות לשמור על הדת באסלאם. (הלכה, כללי הדת).

בימי הראשונים היו כמה אסכולות חשובות. עם הזמן נוצרו ארבע אסכולות סוניות עיקריות: החנפית, המאלכית, השאפעית והחנבלית.

לשיעים יש אסכולה משלהם שנקראת הג'עפרית. היא קשורה לאימאם ג'עפר א-צאדק.

יש גם סופיות. זו דרך שמדגישה אהבה וכוונה בלב.

ההבדלים בין האסכולות גדולים לא מהיסוד. לדוגמה, אפשר להתפלל יחד עם אנשים משתי אסכולות שונות.