מואב

מוֹאָב היה חבל ארץ מזרחית לים המלח בתקופות המקראיות, בעיקר בתקופת הברזל (מסוף האלף ה-2 לפנה"ס ועד המאה ה-6 לפנה"ס).

הרמה של מואב גבוהה יחסית; הגובה הממוצע הוא כ-1,100 מטר מעל פני הים. האזור נחלק לדרום וצפון סביב נחל מוג'יב (המזוהה לעתים עם הארנון המקראי). הדרום נמתח מוואדי חסא (שמוצע כזרד המקראי) צפונה עד ואדי מוג'יב, והצפון משם עד ואדי חיסבן (הזדהה עם חשבון). המערב גובל בים המלח, והמזרח במדבר הערבי.
הפרש הגובה בין רמת מואב לים המלח הוא כ-1,500 מטר. בנחלי המואב היו זרימות חזקות, מפלים וגאיות (קניונים) צרות ועמוקות. בין הנחלים המרכזיים מוזכרים היבאן, איבן חאמד וכרך. חלקה הצפוני של מואב לא היה מוגן בגבולות טבעיים ברורים, ולכן היה חשוף למתקפות שכנות.

השם מואב מופיע במקורות רבים: במקרא, בממצאים הארכאולוגיים ובכתובות מצריות ואשוריות. כתובות של רעמסס השני מזכירות את Mw-i-bw כמרדנית נגד מצרים, ויש בתיאורים אמנותיים עדויות לשינויי תיאור של המואבים לעומת שכנים. כתובות לוקסור מציינות גם מגעים בין ראשי מואב והמעצמות של התקופה.
בירת מואב נקראה קיר מואב (כֶּרַךְ). דתם הייתה כנענית; האל המרכזי היה כמוש. המואבים סגדו גם לבעל פעור ולאלה ענת. כלכלתם התבססה בעיקר על חקלאות וגידול עדרים; במקרא מוזכר גידול רב של כבשים ומקרים של הגירה לשדי מואב בעת רעב (מגילת רות).
המואבים מופיעים גם בכתובות אשוריות בשם Muaba או דומה. הממצא הארכאולוגי החשוב ביותר הוא מצבת מישע, שהתגלתה בדיבון ומתוארכת לאמצע המאה ה-9 לפנה"ס. נמצאה גם כתובת מלכותית מואבית נוספת המתארת כיבושים נגד בני עמון ובניית מבנים.

על אזור זה התחרו מספר כוחות: ממלכת ישראל הקדומה, מואב ועמון. בספר במדבר נקבע נחל ארנון כגבול צפוני של מואב. בתקופות מאוחרות יותר חלקים צפוניים של מואב ישבו לסירוגין על ידי ישראלים ועמים אחרים.
המסורת המקראית מציינת שמואב הוא צאצא של לוט, לפי סיפור בבראשית. מואב התקיימה לפני ממלכת ישראל והיו בינה לבין ישראל מתחים ולעיתים מלחמות. מצבת מישע מציינת שראש מואב שחרר את ארצו מעול ישראלי, כנראה בימי יהוא. סיפורו של עגלון מלך מואב וניצחונו על ידי אהוד הוא דוגמה נוספת למעורבות צבאית.
הקשרים בין מואב לישראל היו מורכבים: השפות קרובות ויש עדויות לנישואים בין בני עמים, כמו בסיפורי רות. עם זאת, במקרא יש גם איסורים נגד כניסת מואבים אל "קהל ה'". במאה השמינית לפנה"ס נכבשה מואב תחת שלטון אשור ושילמה מיסים (לדוגמה בכתובות סרגון). במאות הבבלית והפרסית נכללה הארץ בתחומי האימפריות הללו. בסופו של דבר, במאות השלישית והשנייה לפנה"ס נפגעה מואב על ידי שבטי הנבטים ושרידיה נטמעו בהם.

מוֹאָב הייתה ארץ קדומה מזרחה מהים המלח. התקופה המרכזית שלה היא מתקופת הברזל, לפני מאות ומאות שנים.

מואב ישבה על רמה גבוהה. רמה זה שטח גבוה יחסית. הגובה הממוצע היה כ-1,100 מטרים. בצד מערב היא גובלת בים המלח. בצד מזרח יש מדבר.
יש בה נחלים (ואדי - ערוץ נחל) כמו ואדי מוג'יב ואדי חסא. הנחלים יצרו גאיות - קניונים עמוקים. האזור התחלק לדרום ולצפון סביב הנחל הגדול.

השם מואב מופיע בכתובות עתיקות ובמצבות. מצבת מישע היא ממצא חשוב ומציינת את המלך מואב. בממצאים מצרים כתבו על מואב כעל מקום שהתמרד נגד מצרים.
בירת מואב נקראה כֶּרַךְ. האלים שמואב רבים קראו להם כמו כמש, שהוא האל העיקרי שלהם. האנשים של מואב חיו מחקלאות ומגידול צאן, כלומר גידלו צאן וכבשים.

במקרא ומסיפורים יש סוגים של קשרים ומאבקים בין מואב לישראל. לפי סיפור בראשית, מואב הוא צאצא של לוט, וזה סיפור משפחתי שנחשב בעייתי. יש סיפורים על מלכים ומלחמות, וגם על אנשים שנישאו זה לזה, כמו במגילת רות.
מאוחר יותר, ממלכות גדולות כמו אשור כבשו את האזור. לבסוף, במאות השלישית והשנייה לפני הספירה, שבטי נבטים פגעו בממלכה של מואב והעם שלה היספג באחרים.