מחלת קרוהן (Crohn's disease) היא מחלת מעי דלקתית כרונית. היא יכולה להשפיע על כל מערכת העיכול, מהפה ועד פי הטבעת. החלק שנפגע לעיתים קרובות הוא המעי הדק המרוחק, המעי העקום.
הסיבה המדויקת אינה ידועה. יודעים שהגנים, הסביבה והתגובה החיסונית מתערבים יחד. המחלה אינה נרפאת באופן מלא, אך אבחון וטיפול מתאימים מאפשרים לשלוט בדלקת, לתקן חסרים תזונתיים ולהקל על תסמינים כמו כאבי בטן, שלשול ודימום אנאלי.
תיאורים מוקדמים של המחלה הופיעו כבר במאה ה־18 וה־19. ב־1932 בריל ברנרד קרוהן תיאר את המחלה ושמה נתקבע על שמו. כיום ידוע שהיא מופיעה ברחבי העולם, אך שכיחותה גבוהה יותר בצפון אמריקה ובמערב אירופה. שיעור ההימצאות בבוגרים בארצות מפותחות נע בין כמה מקרים לעשרות לכל 100,000. בישראל השכיחות המשוערת היא כ־500 ל־100,000, ובילדים כ־8 ל־100,000. המחלה מאובחנת בדרך כלל בגילאי 20, 30 ויש גל נוסף סביב גיל 60.
המחלה נגרמת משילוב של פגמים גנטיים, גורמים סביבתיים ושיבושים בתגובה החיסונית. יש מפגעים ברירית המעי וברירוקציה של תאים מיוחדים כמו תאי פאנט (תאים של המעיים שעוזרים להיאבק בחיידקים). גם תהליכים כמו אוטופגיה (ניקוי תאים לא תקין) וזיהוי שגוי של חיידקי המעי מעורבים. כשמערכת החיסון תגובתה לא תקינה, נוצרת דלקת כרונית.
הגורם החזק ביותר הוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה שחולה במחלה. גם עישון, שימוש באנטיביוטיקה, מגורים בערים, כריתת תוספתן, דיאטה עתירת שומן ובשר, חוסר בוויטמין D ואכילת מזון מעובד קשורים לסיכון גבוה יותר.
המחלה באה בצורת מקטעים חולים המופרדים על ידי אזורים בריאים ("skip lesions"). הדלקת יכולה לפגוע בכל שכבות דופן המעי (דלקת טרנסמוראלית). במקרים פעילים הכיבים יכולים להתאחות וליצור מראה מרוצף ("cobblestone"). עלולות להיווצר פיסטולות (נתיבים פתוחים בין איברים), אבצסים והיצרויות (היצרות צינור המעיים עקב צלקת).
תחלופה נוספת היא "creeping fat", השומן העוטף את המעי מתעבה. לפעמים נמצאות גרנולומות, כלומר צברי תאים דלקתיים, שמקושרים למחלה קשה יותר בגיל צעיר.
התסמינים משתנים מאוד. התסמינים השכיחים הם שלשולים, כאבי בטן, ירידה במשקל ועייפות. בכ־50% מהחולים מעורב גם המעי הגס יחד עם המעי העקום. מעורבות סביב פי הטבעת נפוצה (25, 35%) וכוללת פיסטולות, סדקים (פיסורות), מורסות והצרות תעלה אנאלית.
כ־43% מהחולים חווים גם סימפטומים במערכות אחרות. זה יכול לנבוע מהדלקת, ממחסורים תזונתיים כמו אנמיה (חוסר בדם/ברזל), או מתופעות לוואי של תרופות וניתוחים.
סיבוכי מעיים כוללים יצירת פיסטולות, אבצסים והיצרויות שעלולות להוביל לחסימת מעיים. בסיבוכים נדירים עלולים להופיע התנקבות המעי או התפתחות ממאירות.
הסיכון הכולל לסרטן בקרב חולי קרוהן גבוה בכ־30% בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. גורמי סיכון נוספים הם טיפול תרופתי ממושך, גיל צעיר בעת האבחנה ומעורבות נרחבת של המעי.
בדיקות דם יכולות להראות דלקת והשלכותיה. בדיקות דימות ואנדוסקופיה חשובות כדי לקבוע מיקום וחומרת המחלה ולגלות סיבוכים.
המטרה היא להשיג רמיסיה (הפוגה) וריפוי רירי של המעי, ולהפחית סיבוכים. הטיפול מותאם אישית לפי חומרה, מיקום והיסטוריה. אפשר לשלב תרופות, תזונה וניתוחים.
הטיפול התרופתי כולל תרופות מקובלות ותרופות ביולוגיות שמכוונות למולקולות דלקתיות. המטרה היא לא רק להקל על תסמינים, אלא להשיג ריפוי של הרירית.
כ־70% מחולי קרוהן עלולים לסבול מתת־תזונה. אין דיאטה אחידה שמתאימה לכולם. יש להתאים תזונה אישית ולעבוד עם דיאטנית. שינוי תזונתי יכול להשפיע על המיקרוביוטה, אוכלוסיית חיידקי המעיים.
50, 80% מהחולים עשויים להזדקק לניתוח במהלך חייהם. טיפול ביולוגי מוקדם מפחית לעיתים את הצורך בניתוח. לפני ניתוח חשוב לשפר את המצב התזונתי. לפרוסקופיה נפוצה כיום, ושיטות כמו ERAS מקדמות החלמה מהירה. אינדיקציה שכיחה לניתוח היא חסימה עקב היצרות.
השתלת צואה (FMT) מעבירה חיידקים ממעי של תורם בריא למטופל. סקירות מראות שיעור הפוגה קלינית בקרב המטופלים שנבדקו.
יש שכיחות גבוהה של הפרעות נפשיות בקרב חולים, בעיקר דיכאון וחרדה. הקשר בין לחץ לחומרת המחלה אינו חד־משמעי. תמיכה פסיכולוגית וטיפולים פסיכותרפיים משפרים איכות חיים.
הפוריות דומה לזו של הציבור הרחב, למעט כשמחלה פעילה או לאחר ניתוחים מסוימים. רצוי להיכנס להריון בזמן רמיסיה. רוב הנשים יכולות ללדת ולנקות. בטיפולים ביולוגיים יש נתונים תומכים לבטיחותם בהריון, ויש הנחיות לגבי חזרה לטיפול לאחר לידה.
כ־2% מהחולים מאובחנים לפני גיל 10, וכ־30% בגילאי 10, 19. בבצוע מוקדם של המחלה נפוצה עיכוב גדילה. הזנה אנטרלית מלאה (EEN), שהיא הזנה דרך הפה או דרך הזנה מיוחדת, יעילה במיוחד בילדים. טיפול ביולוגי מוקדם יכול לשפר גדילה ולהפחית סיבוכים. ההשפעה הנפשית והחברתית על הילד ומשפחתו משמעותית ויש להתייחס אליה.
שיטות משלימות נבדקו, אך הראיות מוגבלות. חשוב להתייעץ עם הצוות המטפל לפני שימוש בדרכים כאלה.
מחלת קרוהן היא מחלה שמשפיעה על המעיים. המעיים נדלקים בגלל שגיאה במערכת החיסון, גנים וסביבה.
המחלה מופיעה בעולם כולו. בדרך כלל מאבחנים אותה בגיל צעיר־בוגר, סביב 20, 30.
המחלה נגרמת משילוב של גנים, חיידקים וסביבה. מערכת החיסון תוקפת בטעות חלקים מהמעי.
יש סיכוי גבוה יותר בהימצאות קרוב משפחה חולה. גם עישון ותזונה עשירה בשומן קשורים.
המחלה פוגעת בחלקים שלא רציפים במעי (נגעים בדילוגים). לפעמים נוצרים נתיבים בין איברים, הנקראים פיסטולות (נתיב בין איברים).
התסמינים הנפוצים הם כאבי בטן, שלשול, ירידה במשקל ועייפות. אצל חלק מהחולים יש בעיות סביב פי הטבעת.
במקרים מסוימים נוצרים אבצסים (כיסי מוגלה) או היצרויות (הצרות) במעי. אלה יכולים להזדקק לטיפול.
בדיקות דם ובדיקות דימות עוזרות לדעת איפה המחלה ואיך לטפל.
מטפלים בתרופות, בתזונה ולעיתים בניתוח. המטרה היא להשיג הפוגה, כלומר שמחלה לא תהיה פעילה.
רבים עלולים להידרש לתמיכה תזונתית. במיוחד אצל ילדים יש תוכניות מיוחדות של הזנה שמסייעות לגדילה.
חלק מהחולים יצטרכו ניתוח. לפני ניתוח מנסים לשפר את המצב התזונתי.
השתלת צואה מעבירה חיידקים בריאים למעי. זה יכול לעזור לאיזון החיידקים.
מחלה כרונית יכולה לגרום לעצב ולדאגה. תמיכה משפחתית וטיפול נפשי עוזרים.
בחלק מהמקרים המחלה פוגעת בגדילה. טיפול מוקדם ועזרה תזונתית חשובים. תפקוד בבית הספר והחברים עשוי להיפגע, ולכן תמיכה חשובה.
יש שיטות משלימות, אך ראיות לגבי יעילותן מוגבלות. יש לדבר על כך עם הרופא.
תגובות גולשים