מינות (יהדות)

ביהדות המונח מינות (מילולית: 'מין', סוג) הוא כינוי בספרות הרבנית לאנשים או קבוצות שסתרו עקרונות היסוד של היהדות. בתחילה השתמשו בו לכל מי שהתנגד לחז"ל במאות הראשונות, ובכלל זה הנצרות הקדומה וכיתות יהודיות-גנוסטיות. מאוחר יותר כונה כך גם תנועת השבתאות ולעיתים אף אפיקורסים (אפיקורסים = כופרים בדת).

בעקבות צנזורה נוצרית, מדפיסים שחייבו להימנע מלהזכיר נוצרים החליפו את המילה מינים בביטוי עובדי כוכבים ומזלות, ובראשי התיבות עכו"ם. השינוי יצר טעויות ובלבול במקומות שבהם הכוונה בשיח התלמודי הייתה לא עובדי עבודה זרה אלא דווקא ל'מינים'. במספר מהדורות חדשות שוחזרו הנוסחים המקוריים.

חוקרים חלוקים מי בדיוק נכלל תחת המונח. בחלק מהמקרים מדברים על נוצרים. במקרים אחרים הכוונה הייתה לצדוקים או לכתות יהודיות אחרות. התלמוד מזכיר ריבוי כיתות בסוף תקופת בית שני, וכך נאמר כי הופיעו עשרים וארבע כיתות של מינים.

הרמב"ם והאור זרוע מגדירים מין כמי שאומר שיש לעולם יותר ממנהיג אחד או שאין הקב"ה ראשון. הראב"ד חולק וטען שלעתים מדובר בפירושים שגויים של תיאורים המקראיים על האל, ולא בהכרח בעוינות מוחלטת. הרב אברהם יצחק קוק כתב שבימינו מינות אינה כה חמורה כפי שהיתה בתקופת התנאים והאמוראים.

חז"ל דרשו שצריך להתרחק ממינות ולמנוע הנאה מדברים שנגועים בה. הם השוו זאת לאיסור להנות מעבודה זרה. מסופר על רבי אליעזר שנתפס בין אנשי מינות והצטער על כך. חלק מהמעורבים נקשר בשם יהושע בן פנְטירי, שלפעמים מזהים עם ישו.

המעורבות כללה מחלוקות תיאולוגיות על השגחה ועולם הבא, על קיום מצוות ועל תחיית המתים. היו גם מחלוקות הלכתיות רבות. בפני אלה שנחשדו כמינים נקטו חכמים צעדים חריפים, לעיתים נידוי וחרם.

החכמים פעלו כדי להגן על הקהילה והאמונה. במקרים של חשד מינוים ננקטו אמצעים כדי למנוע השפעה על הציבור.

ברכת המינים היא הברכה השתים-עשרה בסדר שמונה עשרה, ותוכנה תקנה כדי להתפלל נגד המינים. בפסקה נאמר בין היתר "למינים ולמלשינים אל תשי תקוה". המונח מציין סטייה מהזרם המרכזי ופגיעה בשמירת המצוות.

בתקופת חורבן בית שני ולאחריו נוצרו כתות שונות בקרב עם ישראל. רבן גמליאל וחכמי יבנה ראו צורך בתיקון תפילתי כדי להתמודד עם תופעה זו. יש דיון מי יזם את התיקון, אך במסורת מיוחסת יוזמה לרבן גמליאל או לדורותיו.

מסופר ששמעון הפקולי הסדיר את שמונה-עשרה לפני רבן גמליאל. רבן גמליאל שאל מי יודע לתקן ברכת המינים. שמואל הקטן קם ותקנה. הברכה שימשה גם כאמצעי לזהות מינים שנמנעו מלומר אותה, כדי שיוחשפו ויחזרו בתשובה או יורחקו.

בקטע המקורי נסגר הנושא בכותרת זו ללא פירוט נוסף.

מיניות המילה מינות מגיעה מהמילה ״מין״ שפירושה סוג. במקורות יהודיים מינו כך אנשים שהכחישו אמונות יהודיות.

לפעמים המילה התייחסה לנוצרים וליצירות דתיות אחרות. מדפיסים באירופה שינו את המילה למילים עובדי כוכבים ומזלות. השינוי בלבל קוראים.

יש חילוקי דעות מי הם המינים. לפעמים הכוונה לנוצרים. לפעמים לצדוקים או לכתות יהודיות שונות. בתורה ובתלמוד נזכרו הרבה קבוצות שונות בתקופת בית שני.

חז"ל אמרו שאסור ליהנות ממה שמקורו במינות. הם השוו זאת לאיסור להנות מעבודה זרה. יש סיפור על רבי אליעזר שנתפס בקרבת מינים והצטער מאוד.

היו מחלוקות על אמונות, על קיום מצוות ועל תחיית המתים. נגד מי שנחשדו כמינים ננקטו צעדים חריפים על ידי הקהילה.

רבן גמליאל ושמואל הקטן הוסיפו תפילה מיוחדת בתוך שמונה-עשרה. התפילה ביקשה שלא תתמוך הקהילה במינים. מי שדלג עליה נחשב לעיתים כמין.

אין פרטים נוספים בחומר המקורי על מינים בעידן המודרני.