מיסה (מוזיקה)

מיסה היא יצירה כוראלית הכתובה לטקסט של המיסה הקתולית. רוב המיסות מושרות בלטינית, והשירים נכתבו להרכבים שונים: מקהלה ללא ליווי (א-קאפלה, מקהלה ששרה בלי כלי), בליווי עוגב או בהרכבים תזמורתיים. חלק מהמיסות נועדו להופעה בקונצרט ולאו דווקא בטקס דתי.

המיסה המסורתית מחולקת לשישה חלקים קבועים: Kyrie Eleison ("אדון רחם עלינו"), Gloria (הלל), Credo ("אני מאמין", הטקסט הארוך ביותר במיסה), Sanctus ("קדוש"), Benedictus (בהמשכו של Sanctus) ו‑Agnus Dei ("שה האלוהים"). חלקים אלה משמשים כמבנה מוזיקלי שסופק למלחינים מאז ימי הביניים. הקטע Sanctus‑Benedictus לעתים מופרד בזמן ההקדשה בטקס, ולכן בגרסאות מוזיקליות רבים פיצלו אותו.

בימי הביניים הייתה הזמרה הגרגוריאנית מרכזית וסיפקה מוטיבים למיסות לפדיון ימים מסוימים. המיסה הראשונה הידועה בשמה היא Messe de Nostre Dame של גיום דה מאשו מהמאה ה־14. במאות ה־15 וה־16 השתמשו מלחינים במלודיות פופולריות כקנטוס פירמוס (נעימה קבועה ששימשה כבסיס), מה שעורר מחלוקות אצל שמרנים. תקופת הרנסאנס היא שיא היצירה המיסית, עם מלחינים בולטים כמו פלסטרינה, ויקטוריה וויליאם בירד. פלסטרינה מיוחס לו תפקיד במניעת צנזורה של המוזיקה הפוליפונית על ידי הוועדה האקומנית.

לאחר הרנסאנס המיסה כבר לא הייתה הז'אנר המרכזי, אך נכתבו מיסות חשובות בתקופות הבארוק, הקלאסית והרומנטית. רבות מהמיסות הרומנטיות הן רקוויאמים (מיסות אשכבה, תפילות למתים). במאה ה־20 חזרו מלחינים לכתוב מיסות בסגנונות מגוונים, כולל סטרווינסקי, ברנשטיין ואריאל רמירס.

דוגמאות בולטות: יוהאן ס. באך, מיסה בסי מינור; בטהובן, Missa Solemnis; היידן, מיסת נלסון; מוצרט, רקוויאם ומיסה בדו מינור; שוברט, מיסה בסול מז'ור. סטרווינסקי כתב מיסה למקהלת גברים שגררה ביקורת מצד הוותיקן. אריאל רמירס חיבר את Misa Criolla בשנות ה־60; היא מיסת מסורתי בשפה הספרדית, שמשלבת מוטיבים ומקצבים עממיים דרום‑אמריקאיים.

מיסה היא שיר כנסייתי גדול. זהו טקסט קדוש שמלחינים הלחינו.

מיסות רבות בוצעו בלטינית. לטינית היא שפה עתיקה.
מיסות יכולות להיות רק מקהלה בלי כלים. זה נקרא א-קאפלה, מקהלה שרה בלי כלי. יש גם מיסות עם עוגב או תזמורת.

במיסה יש בדרך כלל שישה חלקים עיקריים: Kyrie (אדון רחם עלינו), Gloria (הלל), Credo (אני מאמין), Sanctus (קדוש), Benedictus (חלק של Sanctus) ו‑Agnus Dei (שה האלוהים). Credo הוא החלק הארוך ביותר במיסה.

לפני הרבה שנים שרו זמרה גרגוריאנית. זהו שיר כנסייה עתיק. המיסה הכי ידועה מהתקופה הישנה נקראת Messe de Nostre Dame. במאות 15, 16 מלחינים השתמשו במנגינות פופולריות בתוך המיסה.

מאוחר יותר כתבו מלחינים פחות מיסות. אבל עדיין יש מיסות גדולות בתקופות שונות, כמו של באך ובטהובן. מיסות מסוימות נקראות רקוויאם. רקוויאם הוא מיסה לאבל, תפילה למי שנפטר.

דוגמאות מפורסמות: מיסה של באך, Missa Solemnis של בטהובן, רקוויאם של מוצרט. אריאל רמירס כתב את Misa Criolla בשפה ספרדית. היא משלבת מקצבים עממיים מדרום אמריקה.