מִישָׁאֵל (מישה) חֶשִׁין (16.2.1936, 19.9.2015) היה משפטן ישראלי. כיהן כשופט בבית המשפט העליון בין 1992 ל-2006, ובשנים 2005, 2006 כיהן כמשנה לנשיא. גם שימש פרופסור למשפטים ועמד בראש ועדת הבחירות המרכזית בבחירות לכנסת ה-16 (2003).
נולד בביירות בזמן שהוריו שהו בלבנון. משפחתו חזרה לארץ ב-1937 והוא גדל בתל אביב ואחר כך בירושלים. אביו, שניאור זלמן חשין, שימש גם הוא כשופט עליון. משפחתו צאצאית חב"ד ומשפחת ריבלין.
למד תקופתית הנדסה בטכניון, אבל עבר ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית. סיים תואר ראשון בהצטיינות ב-1957, רשם כעורך דין כעבור שלוש שנים, וקיבל דוקטורט במשפטים בגיל 26. שימש מרצה למשפטים במשך שנים רבות.
הצטרף לפרקליטות המדינה ב-1962 והיה משנה ליועץ המשפטי לממשלה ב-1973. ב-1978 עבר לעסוק בפרטיות, ייצג אישים בתיקים בולטים והיה פעיל בלשכת עורכי הדין.
ב-15.1.1992 מונה לשופט העליון. מינויו היה מפתיע כי הגיע מהמגזר הפרטי, ובמהרה נודע כאיש סוער ובעל סגנון כתיבה פיוטי.
נשוי לרות חשין. לזוג שלושה ילדים: הבת אפרת, בנו שניאור שנהרג בתאונה ב-2010, ובנו יואל. בנוסף יש לו בת מחוץ לנישואים, נושא שהסעיר את התקשורת והמשפחה.
פעילותו לא הייתה אחידה; היו לו עמדות מובהקות ובדעת מיעוט לעתים קרובות. התנגד להריסת בתי מחבלים כעונש. לעתים ביטא דאגה לביטחון ולמקומם של חיילים. קרא להגביל את כוח בתי הדין הדתיים בישראל.
ביחס לחוקה ולחוקי היסוד התנגד לרעיון שחוקי היסוד כבר מהווים חוקה במובן שבו הם בלתי ניתנים לשינוי. מצד שני קיבל בסייג את סמכות בית המשפט לפסול חוקים שנוגדים את חוקי היסוד במקרים מסוימים.
במקרה חוק טל (גיוס תלמידי ישיבות) פסק בדעת יחיד ב-2006 שהחוק פוגע ביסודות היותה של ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית, ולכן טען שיש לבטלו.
עמדת המיעוט שלו על חופש הביטוי הייתה שונה מרוב השופטים. חשין טען שיש ביטויים שחופש הדיבור לא מגן עליהם. ניסח זאת באופן פואטי ואמר שלא כל ביטוי ראוי להגנה.
כראש ועדת הבחירות ב-2003 אסר שידור מסיבת עיתונאים של ראש ממשלה, מתוך חשש לתעמולת בחירות. הוועדה התמודדה גם עם בקשות פסילה של מועמדים; בסופו של דבר בתי המשפט העליונים אפשרו למרבית המועמדים להתמודד.
בפרשת הוד-חפר פסק כי הרבנות הראשית לא יכלה לשלול תעודת כשרות ממשחטה רק בגלל שהיא גם מוכרת מוצרים לא כשרים. הוא גינה את התנהלות הרבנות והציע צעדים משפטיים.
בחלק מפסקי הדין קרא להחמרה בעונשים לעברייני צווארון לבן ולעברייני סמים. השתמש בביטויים חזקים כדי לתאר את הצורך במלחמה בסמים.
חשין הייתה ידועה בסגנון יוצא דופן; השתמש בציטוטים מהמסורת היהודית, בסיפורים ובשפה מליצית. פסקי הדין שלו ארוכים ומלאי מטפורות, מה שהקנה לו גם מבקרים וגם מעריצים בקרב סטודנטים.
ב-4.1.2005 מונה למשנה לנשיא וב-16.2.2006 פרש מהשירות הפעיל. במהלך הקריירה כתב למעלה מ-5,000 פסקי דין. קיבל פרסים, ביניהם אות אביר איכות השלטון (2007) ופרס גורני (2010). נפטר בהרצליה מסרטן בספטמבר 2015 ונקבר בגבעת השלושה.
מישאל (מישה) חשין נולד ב-1936 ונפטר ב-2015. הוא היה שופט (אדם שמחליט במקרים משפטיים) בבית המשפט העליון, בית המשפט הכי גבוה בישראל.
למד משפטים באוניברסיטה העברית. עבד בפרקליטות ולאחר מכן הפך לשופט עליון ב-1992. ב-2005 היה משנה לנשיא בית המשפט.
היה נשוי לרות והיו לו שלושה ילדים. בנו שניאור נפגע בתאונה ב-2010. משפחתו קשורה לחסידות חב"ד.
לפעמים לא הסכים עם רוב השופטים. הוא אהב לכתוב פסקי דין בשפה ציורית וסיפר ציטוטים מהספרים. חשין קבע כי לא כל דבר צריך להיות מותר בדיבור. הוא גם חשב שיש להילחם בסמים בחומרה.
בריב על חוק שמאפשר לבני זוג ערביים להיכנס לארץ, הוא כתב שהמדינה רשאית לקבוע כללי הגירה. בפרשת הכשרות של משחטה פסק שהרבנות לא תוריד את הכשרות משום שהמשחטה מוכרת גם בשר לא כשר.
הוא כתב אלפי פסקי דין והיו לו גם פרסים על עבודתו. נפטר מסרטן בשקט בביתו בהרצליה.
