מלבי הוא פודינג מוצק שמוגש כקינוח במטבחים המזרח תיכוניים. המנה פופולרית בטורקיה, בסוריה, בישראל ולבנון.
מקור המלבי אינו ודאי. מסורות מייחסות את המצאתו לטבח פרסי אנונימי שבישל עבור המצביא הערבי אל-מוהלאב אבן אבי סופרה. בשימוש המקורי השם "מוהאלביה" כיסה שלוש מנות קרובות: חלב שהסמיכו בקמח אורז, אורז מבושל עם עוף וחלב, וחביצת ביצים ללא אורז. המתכון המתועד הראשון נכתב על ידי אבן סיאר אל-וראק. בתקופת האימפריה העות'מאנית היו שתי גרסאות: גרסה מהמאה ה-15 כללה עוף ונשארה בטורקיה כ-Tavuk göğsü, וגרסה מאוחרת מ-1530 לא כללה עוף והומרים בה מי ורדים כמו במלבי המודרני.
המלבי המוכר היום מבוסס על מים או חלב ומסמיכים אותו בעמילן תירס (קורנפלור, אבקה שמשמשת להסמכה). הוא ממותק ומתובל במי ורדים או מי זהר. לאחר הקירור המלבי נוקש וניתן להגישו בכוס או הפוך על צלוחית. בישראל נהוג להוסיף סירופ אדום בטעם מי ורדים, קוקוס טחון ושברי בוטנים. קיימת גם גרסת פרווה ממחלב שקדים. בגרסה האירופית, Blancmange, התיבול נפוץ בתמצית שקדים.
מלבי הוא קינוח מתוק ודמוי פודינג. פודינג הוא קרם עבה וחלק. המלבי נפוץ במזרח התיכון ובמדינות כמו טורקיה, סוריה, ישראל ולבנון.
לא ברור מי המציא את המלבי. ישנה אגדה על טבח פרסי שהכין אותו בשביל מצביא ערבי בשם אל-מוהלאב. פעם השם כיסה שלוש מנות דומות: חלב עם אורז, אורז עם עוף וחלב, וביצים מתוקות בלי אורז. בתקופת האימפריה העות'מאנית הייתה גרסה עם עוף שעדיין טורקיה קוראים לה Tavuk göğsü.
היום מכינים מלבי ממים או מחלב. מוסיפים עמילן תירס (אבקה שעוזרת להסמיך). ממליחים אותו במי ורדים או מי זהר. מקררים עד שהוא מתקשה. בישראל שמים מעל סירופ אדום בטעם מי ורדים, קוקוס ושברי בוטנים. יש גם גרסה מחלב שקדים. באירופה קוראים לקינוח Blancmange וטועמים אותו עם שקדים.
תגובות גולשים