מלווה חובה

מלווה חובה הוא איגרת חוב (התחייבות של המדינה להחזיר כסף בעתיד) שהמדינה מחייבת את תושביה לרכוש. זוהי דרך לגיוס כספים למימון תקציב המדינה, והיא פחות קיצונית ממס. כמו מס, מלווה חובה הוא תשלום חובה, אך בניגוד למס יש בו תמורה ישירה, איגרת חוב שתיפרע בעתיד. תנאיו של מלווה החובה בדרך כלל נחותים מתנאי איגרות חוב שמוכרות בשוק החופשי, ולכן הוא קרוב יותר לאופי מיסויי. מלווה חובה דורש מהמשלם לעקוב אחרי הזכויות ובפירעונו, וכשלעיתים אינו סחיר (לא ניתן למכור אותו) למשך שנים. יש גם מלווה שחוזר רק לאדם שעל שמו הונפק. בין סוגי המלוות אפשר למצוא מלווה מלחמה ומלווה עממי שנושא פרסים (הגרלות).

בישראל הוטל מלווה חובה כמה פעמים. החיוב חושב לפי הכנסות התושב, באופן דומה למס הכנסה, ולעתים לפי השכר שהמעבידים שילמו. גם עסקאות מסוימות, כמו מכירת נדל"ן, יכלו לחייב מלווה. הנפיקו, ניהלו ופירעו את המלוות "מנהל מלוות המדינה" בבנק ישראל. מתחילת שנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-80 הונפקו יותר מ-15 מיליון תעודות של מלווה חובה.

מלווה חובה הוא כשמדינה דורשת מתושבים לקנות איגרת חוב. איגרת חוב היא הבטחה שהמדינה תחזיר את הכסף בעתיד. זו דרך שהמדינה מקבלת כסף בלי לגבות מס. לעיתים אי אפשר למכור את האיגרת הזאת. לפעמים ניתן לפדות אותה רק על ידי מי שעל שמו היא הונפקה. יש גם מלווה מלחמה ומלווה עממי עם פרסים.

בישראל עשו מלווה חובה כמה פעמים. החיוב נקבע לפי הכנסה של אנשים או לפי שכר ששילמו המעבידים. גם עסקאות כמו מכירת דירה יכולות לחייב מלווה. את הנפקת המלוות והפירעון מנה "מנהל מלוות המדינה" בבנק ישראל. בין תחילת שנות ה-60 לאמצע שנות ה-80 הונפקו יותר מ-15 מיליון תעודות.