ביהדות ההבחנה בין "מלחמת מצווה" ו"מלחמת רשות" קובעת את מעמדה של המלחמה וההלכות שחלים עליה.
"מלחמת מצווה" היא מלחמה שיש מצווה (חובה) לצאת אליה. דוגמאות מסורתיות הן מלחמות יהושע לכיבוש הארץ, מחיית זכר עמלק ומחיית שבעת העמים. "מלחמת רשות" היא מלחמה שמטרתה הרחבת תחום המדינה, ומלחמות דוד מובאות בתלמוד כדוגמה לכך.
במקרא יש דגש על חשיבות ההצטרפות למלחמות מצווה. סיפורי שבטי גד וראובן מדגימים כיצד משה דרש מהם להצטרף בכדי שלא יחשבו שהם משתמטים. בשירת דבורה מתוארת ביקורת כלפי ישובים שלא הגיעו לסייע במלחמת סיסרא.
במסורת המקובלת ההחלטה לצאת למלחמת מצווה ניתנת לרוב לידי המלך בלבד. במלחמת רשות נדרש אישור הסנהדרין (בית הדין הרב־גדול).
במלחמת מצווה כל אנשי העם מחויבים בגיוס. במלחמת רשות יש פטורים הנקראים "חזרה בעורכי המלחמה", למשל מי שבנה בית ולא עבר להתגורר בו, מי שנטע כרם שטרם פירותיו, או מאורס שעדיין לא התחתן. פטורים אלה נחלקים לפטור חלקי (סיוע עורפי) ופטור מלא.
לפי החזון איש, אם הניצחון תלוי בפטורים הללו אז יש חובה גם על בעלי הפטורים להשתתף, כיון שמדובר בפיקוח נפש.
יש מחלוקת: נחלקו הפוסקים אם חובת הגיוס חלה על נשים במלחמת מצווה. המשנה מציינת "וחתן מחדרו וכלה מחופתה" כאמירה חזקה, אך דעת רוב הפוסקים היא שנשים פטורות ממלחמה קרבית. יש מפרשים שרואים בנשים תפקיד תומך ולא לוחם.
הרמב"ם והראיות במסורת מצביעים על פטור מסוים ללויים וללומדי תורה, כי תפקידם נבדל מעבודת חיילות. בפוסקים של הדורות נחלקו האם הפטור תקף גם במלחמת מצווה.
בחוקי מצור יש הבדל: במלחמת רשות נהוג להתחיל מצור לפחות שלושה ימים לפני שבת, כדי לצמצם חילול שבת. במלחמת מצווה מותר להתחיל מצור גם בשבת.
במלחמת מצווה העוסקים בלחימה פטורים מקיום מצוות אחרות מדין "העוסק במצווה פטור מן המצווה". במלחמת רשות פטור זה אינו חל.
בימינו יש דיונים רבים על תקפות ההגדרות. הרמב"ם דן בכך שאין כיום סנהדרין וכהן גדול, ולכן לדעתו המושגים כפי שהיו בעבר אינם חלים באופן מלא היום. יש פוסקים שחולקים וסבורים שחלק מהקריטריונים עדיין רלוונטיים, בעיקר לגבי "עזרת ישראל מיד צר", עזרה מיידית לנזקק.
הרעיון של "מלחמת מצווה" מופיע גם בהקשרים סימבוליים. רבנים משתמשים בביטוי כדי לתאר מאבקים רוחניים או חברתיים שנתפסים כחובה להילחם בהם ולעצור את הרוע.
יש שתי מילים חשובות: "מלחמת מצווה" ו"מלחמת רשות".
מלחמת מצווה היא מלחמה שיש מצווה לצאת אליה. מצווה זה משהו שחייבים לעשות.
מלחמת רשות היא מלחמה להרחבת ארץ או נדל"ן, ולא חובה מיוחדת.
מלחמות יהושע לכיבוש הארץ נחשבות למלחמות מצווה. מלחמות דוד מובאות כדוגמה למלחמות רשות.
לפי המסורת, רק המלך יכול להכריז על מלחמת מצווה. במלחמת רשות צריך אישור מיוחד, שנקרא סנהדרין (בית משפט גדול). במלחמת מצווה רוב האנשים חייבים לצאת.
יש אנשים שפוטרים במלחמת רשות: מי שבנה בית אבל לא עבר לגור בו, מי שנטע כרם שלא נוצל עדיין, ומי שנשא אישה אך לא התחתן עדיין. בחלק מהמקרים הם מסייעים בעבודה לא לחימה.
רוב הפוסקים אומרים שנשים לא נלחמות. גם לויים ותלמידי חכמים דנים אם הם פטורים או לא.
במלחמת רשות נהוג להתחיל מצור שלושה ימים לפני שבת. במלחמת מצווה מותר אפילו בשבת.
יש שאלות אם ההגדרות האלה תקפות היום. חלק מהחוקרים אומרים שאין סנהדרין, ולכן הכל שונה. חלק אחר סבור שחלק מהעקרונות עדיין רלוונטיים.
לפעמים אומרים "מלחמת מצווה" גם על מאבקים רוחניים. זאת דרך לומר שיש חובה להילחם ברעה.
תגובות גולשים