מנוע מכונית

בעולם המערבי רוב כלי הרכב במאות ה-20 וה-21 מפעילים מנועים. הם מקבלים אנרגיה מבנזין או סולר, ממערכת חשמלית עם סוללות, מתאי דלק ולעיתים נדירות מאנרגיה סולארית. יש גם מנועים שפועלים על גז טבעי, מימן, אתאנול או פרופאן.

מנוע הבעירה הפנימי הוא הנפוץ ביותר. בדרך כלל יש בו ארבע בוכנות. בוכנה (החלק הנע) נעה בתוך צילינדר (גליל שבו היא עובדת) בין נקודה מתה עליונה לנקודה מתה תחתונה.
הבוכנה נדחפת על ידי לחץ שנוצר מהצתת תערובת דלק ואוויר. תערובת זו מכינה המאייד (קרבורטור) או המזרק; מאייד הוא חלק ישן שמערבב דלק ואוויר, מזרק משפר את התהליך במכוניות מודרניות. שסתומי יניקה מכניסים את התערובת, ושסתמי פליטה מוציאים את הגזים לאחר השרפה.
הבוכנות נעות בקו ישר ומחוברות לטלטל (מוט מחבר). הטלטל מסובב את גל הארכובה, כלומר ממיר תנועה קווית לסיבוב. גל הארכובה מעביר את הכוח לצירי ההנעה ולגלגלים. למנוע דרושה תחזוקה שוטפת, למשל שמן מנוע והחלפתו מדי פעם.

המנוע הרוטורי, או ונקל, פותח על ידי פליקס ונקל. במקום בוכנות רגילות יש לו בוכנה בצורת משולש מעוגל שמסתובבת בתוך חלל. המשולש אוטם את החלל ויוצר את שלבי היניקה, הבעירה והפליטה כשמסתובב.
יתרון חשוב הוא שפחות חלקים נדרשים (כמה חלקים מול מאות במנוע רגיל), ומהירות הסיבובים גבוהה יותר. החיסרון הוא שחיקת הבוכנה המשולשת גבוהה יחסית. חיי מנוע כאלה נעים סביב 300,000 ק"מ, ומשתפרים בעבודת היצרנים. יחס ההספק לנפח במנוע רוטורי גבוה יותר ממנוע בעירה פנימית דומה. המנוע הומצא בשנות ה-50, וזכויות הפיתוח עברו לחברת מאזדה, שממשיכה לפתח אותו. דגמים ידועים כוללים את RX-7 ו-RX-8.

בתחתית המנוע יש אגן שמן. השמן מסייע לשימון החלקים ולהפחתת חיכוך. הוא גם מסייע בהסעת חום וסופח לכלוך מהחלקים הפנימיים.

רוב המכוניות פועלות עם מנוע. הן משתמשות בבנזין או בסולר. חלק מהן נוסעות על חשמל. יש גם מנועים שמקבלים גז, מימן או אתאנול.

במנוע רגיל יש בוכנה. בוכנה היא חלק שעולה ויורד בתוך גליל שנקרא צילינדר. כשהדלק מתערבב עם אוויר הוא נדלק. זה יוצר לחץ שמזיז את הבוכנה.
חלקים שמתקשרים לכך: מאייד (חלק שמערבב דלק ואוויר) או מזרק, ושסתומים שנכנסים ומוציאים אוויר וגזים. הבוכנה מחוברת למוט שמסובב את גל הארכובה. גל הארכובה שולח את הכוח לגלגלים. יש לשים שמן ולהחליפו לפעמים.

המנוע הרוטורי פועל עם בוכנה בצורת משולש מעוגל. המשולש מסתובב וחלקי המנוע יוצרים שלבים של כניסה, שריפה ויציאה של הגזים. למנוע זה יש פחות חלקים ויכול להסתובב מהר יותר. הוא גם נשחק יותר. חיי מנוע כאלה סביב 300,000 ק"מ. הוא הומצא בשנות ה-50 על ידי פליקס ונקל ומאזדה משתמשת בו במכוניות כמו RX-7 ו-RX-8.

בתחתית המנוע יש אגן שמן. השמן משמן את החלקים, מקרר אותם וקולט לכלוכים.