מעילה היא לקחת או להשתמש בדברים שהוקדשו למקדש שלא לצורך המקדש. קדש = משהו שהוקדש לבית המקדש.
הדבר נזכר בתורה בויקרא. במשנה ובתלמוד יש הלכות בנושא.
מי שלוקח דבר מקודש צריך להחזירו ועוד תוספת חומש. חומש = תוספת של 20%. יש גם עונש חמור לעושה בכוונה. אם עשו בשגגה (בטעות) מביאים קורבן אשם, כבש.
גזיזת בהמה מוקדשת אסורה גם אם לא משתמשים בצמר. איסור זה הוא מדרבנן (חוק דרבנן) ולכן אין עליה קורבן או חומש.
אם מותר להשתמש בדבר רק לקבוצה מסוימת, למשל כהנים שאוכלים בשר קרבנות, זה לא נחשב מעילה. ריח ומראה של חפץ אינם מעילה.
אם מישהו מעל על חפץ מוקדש, החפץ כבר לא קדוש והופך לחפץ רגיל. אז אי אפשר לעשות על אותו החפץ מעילה שנייה. החפץ גם חוזר להיות שייך מבחינת כסף.
זה נכון בעיקר לחפצים שהקדושה שלהם היא כספית (קדושת דמים). חפצים שהקדוש בהם הוא גוף, כמו בהמה לקרבן או כלי שרת, לא יוצאים לחולין.
רבי יהודה ורבי מאיר היו שונים בשאלה מתי יוצא החפץ לחולין. ההלכה הולכת לפי רבי יהודה: זה קורה בשוגג (בטעות), לא במזיד (בכוונה).
הדבר נזכר בתורה בויקרא. במשנה ובתלמוד יש הלכות בנושא.
מי שלוקח דבר מקודש צריך להחזירו ועוד תוספת חומש. חומש = תוספת של 20%. יש גם עונש חמור לעושה בכוונה. אם עשו בשגגה (בטעות) מביאים קורבן אשם, כבש.
גזיזת בהמה מוקדשת אסורה גם אם לא משתמשים בצמר. איסור זה הוא מדרבנן (חוק דרבנן) ולכן אין עליה קורבן או חומש.
אם מותר להשתמש בדבר רק לקבוצה מסוימת, למשל כהנים שאוכלים בשר קרבנות, זה לא נחשב מעילה. ריח ומראה של חפץ אינם מעילה.
אם מישהו מעל על חפץ מוקדש, החפץ כבר לא קדוש והופך לחפץ רגיל. אז אי אפשר לעשות על אותו החפץ מעילה שנייה. החפץ גם חוזר להיות שייך מבחינת כסף.
זה נכון בעיקר לחפצים שהקדושה שלהם היא כספית (קדושת דמים). חפצים שהקדוש בהם הוא גוף, כמו בהמה לקרבן או כלי שרת, לא יוצאים לחולין.
רבי יהודה ורבי מאיר היו שונים בשאלה מתי יוצא החפץ לחולין. ההלכה הולכת לפי רבי יהודה: זה קורה בשוגג (בטעות), לא במזיד (בכוונה).
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!
תגובות גולשים