מצה עשירה

מצה עשירה הוא מאכל העשוי מקמח של אחד מחמשת מיני דגן, שנילוש ב"מי פירות", מיצי פירות שיכולים לכלול גם שמן, חלב, דבש, ביצים ויין. קיימת מחלוקת הלכתית האם מותר לאכול מצה עשירה במהלך ימי הפסח. לפי חלק מהפוסקים היא לא נחשבת לחמץ (לחם שהתסיס והפך לחמץ), ולכן מותרת בחג, אך אינה מתאימה לקיום מצוות אכילת המצה בליל הסדר. ביהדות אשכנז נהוג לרוב לאסור אותה בפסח, פרט לצורך גדול, למשל עבור זקן או חולה לפי רמ"א.

בתלמוד ובראשונים יש שתי גישות עיקריות. הרמב"ם והשולחן ערוך פסקו שעיסה שנילושה במי פירות אינה מחמיצה באופן מהותי, ולכן מותרת אכילת מצה עשירה בימי החג אם לא הוכנסו לעיסה מים. הרמ"א לעומת זאת אוסר את המצה העשירה בפסח מטעמים שונים: חשש שנכנסו מים לעיסה והיא תחמיץ במהירות, או חשש שלפועל מי הפירות מחמיצים והעיסה כבר חמצה. האבני נזר טוען שסברות אלה חלשות, כי אפשר להימנע מהכנסת מים ולאפות מהר. עוד נאמר שעיקר מצוות המצה היא לאכול "לחם עוני", ולכן מי שרוצה לחזור על כל שבעת ימי החג צריך להקפיד על מצה פשוטה; נקודה זו פחות רלוונטית לפי חלק מהספרדים, שמברכים על מצה עשירה בורא מיני מזונות.

עוגיית היין היא דוגמה מודרנית למצה עשירה. הרב אברהם יוסף העניק לה כשר לפסח, בטענה שהתוספות הן בכמות קטנה שאינה משנה את טבעה. לעומתו הרב מרדכי אליהו והרב יעקב יוסף פסלו את העוגיות ודרשו להחרימן כחמץ גמור.

כמה אנשים אוכלים מצה עשירה בערב פסח משום שמצה רגילה אסורה באותו יום, והמצה העשירה אינה נחשבת למצרך לגמרי. זה שימוש נפוץ כשפסח מתחיל ביום ראשון, כי צריך להיפטר מהחמץ לפני השבת. רבי יוסף קארו אף ממליץ לאכול מצה עשירה בסעודה השלישית של ערב פסח, בעוד הרמ"א אוסר זאת. לפי רב יחזקאל לנדא האיסור בערב הוא רק ממחצות היום.

ברוב הדעות מצה עשירה אינה כשרה למצת מצווה בליל הסדר. הסברות העיקריות הן: התורה מדברת על "לחם עוני" ולא על לחם עשיר, ומשום כך מצה שעושית במי פירות אינה מתאימה; וכן מי פירות נתפסים על ידי חלק מהפוסקים כלא מחמיצים, ולכן עיסה שנילושה בהם אינה נחשבת למצווה. יש פוסקים שמבדילים בין מצה עשירה שנילושה רק במי פירות לבין כזו שבה הוכנסו מים; הרמב"ם מבחין בין סוגים ומוכן לקבוע שלפעמים ניתן לצאת בה ידי חובה, והרמב"ן חולק עליו וקובע שאף עיסה שנילושה במי פירות אינה כשרה למצה של מצווה.

מצה עשירה היא מצה שעשויה מקמח ונילושה ב"מי פירות". מי פירות הם מיצי פירות שיכולים לכלול גם שמן, חלב, דבש, ביצים ויין. יש חילוקי דעות אם מותר לאכול אותה בפסח. חמץ הוא לחם שהתסס, וזה מה שאוסרים בפסח. כמה חכמים אומרים שמצה עשירה לא נחשבת לחמץ ולכן אפשר לאכול אותה מחוץ לליל הסדר. אחרים אומרים שאסור, כי יתכן ונכנסו מים והיא תחמיץ.

יש פוסקים שמותרים ואחרים שאוסרים. חלק טענו שאפשר לשמור על הכללים ולא להכניס מים, ואז היא לא תחמיץ. יש גם מי שאומר שצריך לאכול תמיד מצה פשוטה, כי הפסוק מדבר על "לחם עוני".

עוגיית היין היא סוג של מצה עשירה. רב אחד נתן לה כשר, ואחרים אמרו שיש להוציא אותה מהבית כמו חמץ.

חלק מהאנשים אוכלים מצה עשירה בערב פסח. זה שימוש שכיח כשפסח מתחיל ביום ראשון. יש מי שממליץ עליה לסעודה מסוימת בערב, ויש מי שאוסר.

לרוב מצה עשירה אינה נחשבת כמצה של מצווה בליל הסדר. יש שתי סיבות עיקריות: הפסוק מדבר במצה של עניים, ומי פירות לעיתים אינם מחמיצים. פוסקים חלוקים אם אפשר להשתמש בה או לא.